|
|
עמוד:2
לצד מסכתות הגותיות ליריות של המשורר , ואולם 'ספר העיגול' לא הגיע לשלב תכנון כזה ואיננו יודעים אם היתה הפואמה נכללת בו בסופו של דבר . פרסומה היחיד היה אפוא פרסומה בעיתון בסוף שנת , 1946 וכיוון שלא נדפסה במוסף של ערב חג , נדפסה בשני חלקים שחודש תמים הפריד ביניהם 8 . 11 . 46 ) ו . ( 6 . 12 . 46 יתר על כן , בחודש ההוא הופיעו בעיתון שירים נוספים של אצ"ג , והואיל והפואמה לא נקראה ברצף , התעמעם רושמה היחיד במינו עד שאפילו בזיכרונם של הקוראים הטובים , שזכרו שירים רבים גם מפרסומם הראשון בעיתון , לא הטביעה חותם . אבל זרותה של היצירה אינה מתפוגגת ונעלמת גם היום , כשאנחנו קוראים אותה בשלמותה בכתבי אצ"ג . היא ניכרת כבר בשיר המבוא , שפותח את חלקה הראשון , 'זהו העצב , שני שירי עפר . ' המשורר פונה כאן אל קוראיו ומבקש מהם לתת את דעתם לא לחורבן האומה ולא למאבקי תקומתה , אלא לכוח שבא לידי ביטוי בשיר הלירי הריגושי הטהור . השיר הקצר , י"ב טורים אורכו , נפתח בהצגת שאלה , שיכולה - ואולי גם נועדה - להזכיר את שאלתו הידועה של ביאליק בפתח 'שירתי : ' 'הידעת מאין נחלתי את שירי ' ? שאלתו של אצ"ג מפורטת יותר משאלתו של ביאליק ומלווה בהדגשות היפרבוליות : התדעו את הכר ! הזה , האדיר מכל כח , של צרוף אותיות בא נשא על שוא ךגש לפתע ? < — ( ט : ( 39 אצ"ג אמנם אינו שואל למקור השירה , אלא למקורו ולמהותו של הכוח המביא ליצירתה , להופעה המפתיעה של 'צירוף האותיות' של השיר על הגיליון . אבל ההבדל בין שתי השאלות אינו גדול , והוא ניכר כאמור בייחוד בהדגשות ההיפרבוליות המייחסות לשירה מעמד 'גבוה' יותר מן המעמד שמיוחס לה בשירו של ביאליק . מן השיר עולה שהן ל'כוח' הן לתוצרו - השיר הכתוב - עוצמות אדירות . ואולם לא די למשורר לומר שהכוח 'אדיר מכל כוח , ' והוא מפליג ומציג את השיר ככתב מאגי , ' צירוף אותיות , ' מושג שמסתמך על תאומו הקבלי 'צירוף שמות' ומתייחס למסורת מיסטית ארוכה ( שראשיתה ב'ספר יצירה' ואף בטקסטים קדומים ממנו , ( שקושרת בין צירופים שונים של אותיות ובין הספרות והכוחות האלוהיים הפועלים בכל אחת מהן . כבר בתלמוד מוצג מעשה צירוף האותיות והשמות כאילו יש בו כדי לברוא יש מאין . ה'כוח' והשיר כאחד שרויים אפוא במעגל אחד , שבו נפגשת הפעילות האנושית עם הטרנסצנדנטלי . חשוב לראות שהכושר האנושי המובהק המוזכר 2 ט : . 46-39
|
|