|
|
עמוד:11
כמדינת היהודים איננה תלויה בהצלחותיה הכלכליות והמדעיות , ואף לא בהצלחותיה הצבאיות , אך גם לא בהיותה מרכז רוחני תלוש מן הבסיס החומרי , אלא ביכולתה של רוח היהדות , או בלשון פשוטה - תרבות ישראל המקורית , לשמש עיקרון רוחני , המכוון את כל התהליכים החומריים הנעשים במסגרת הממלכתית . מדינת ישראל תקום או תיפול על רמתה התרבותית המקורית והעצמאית , ועל נכונותה לקבל על עצמה תרבות זו כעיקרון רוחני , המכוון את כל מהלכיהם הרוחניים והחומריים של העם ושל המדינה . מרטין בובר , במאמרו פני אדם , וגם בחוברתו של 1 ע 1 ה םכתכים על היהדות , מודה עקרונית באמיתותה של תזה זו . דומה עלי שבנקודה זו תואם הדבר אף את תפישתו היסודית של הרב אברהם יצחק הכהן קוק . התמודדויות העבר של ישראל נותנות מקום לתקווה שבתחום הכלכלי ובתחום הביטחוני תצליח המדינה להתגבר על הקשיים . אבל רק תחום אחד , הלא הוא התחום התרבותי , יישאר תחום בעייתי ביותר , ללא פתרון ואולי אפילו ללא תקווה . השתלטות הטכנולוגיה , ההתרחקות מן הדת וחוסר ההבנה המוחלט כלפי ערכיה , חוסר הידע וחוסר ההבנה של התרבות האנושית , הנהייה אחרי מיתוסים של ההומניזם האגואיסטי המזויף , אחרי מיתוסים של דמוקרטיה מסולפת , אחרי אוטופיה של חופש מקסימלי עבור הפרט , חופש שהתרוקן מכל הערכים האנושיים והאלוקיים המקודשים , ועל כל זה השתלטותה של שפה היפר רציונלית וטכנו ברברית , יעצבו אדם שהוא רובוט למחצה אם לא לחלוטין . לשם הבנת בעיה זו חייבים לשים לב לשתי עובדות יסוד : א . פרט , ואפילו יהא זה האדם המלומד ביותר בעולם , לעולם לא יוכל בכוחות עצמו לפתח פיתוח משמעותי את התרבות האנושית הלאומית . הפרט , גאוני ככל שיהיה , יוכל לכל היותר לתרום מעט לתרבות , אולם תרומה כזאת , ואפילו התורם הוא מגדולי הסופרים , מגדולי האמנים או מגדולי אנשי הרוח , תורגש רק מעט מאוד . השפעה כזאת אתה מוצא לאורך ההיסטוריה רק אצל הנביאים ואצל גדולי המנהיגים של החסידים . עיקר העיקרים של כל תרבות הוא הקונצנזוס הקולקטיבי בין הפרטים של השבט או של העם . הבלטה יתרה של ייחודו של הפרט ושל החופש שלו , פועלת לפירוקה של התרבות , ויוצרת את הכאוס הפוסט מודרני . מנהיגים פוליטיים הבאים מקרב המנהיגות הצבאית לא יהיו מסוגלים להביא מזור למחלה זו . למרבה הצער , בימינו , גם מי שלא בא מן הצבא , אין ביטחון שיציג גישה תרבותית וגישה רוחנית לבעיות המדינה , אך הצבא ודאי שאינו מצמיח מקרבו מנהיגות בעלת רמה תרבותית ובעלת רמה רוחנית . אפשר שדבר זה אינו מפריע לא בכלכלה ולא בצבא . אלה אינם זקוקים לאנשי תרבות דווקא . לעומתם המדינה העוסקת גם בבעיות של חברה וגם בבעיות של חינוך זקוקה גם זקוקה להם . ב . העובדה השנייה שאליה יש לשים לב היא , שהתרבות לעולם איננה אוניברסלית . כל התרבויות הגדולות , כגון זו של סין העתיקה או של הודו העתיקה , זו של רוסיה הקומוניסטית או זו של ארצות הברית הדמוקרטית , הן תרבויות מאוחדות רק למראית עין . באמת אין הן אלא תשבץ של תרבויות ודתות שהשוני בין מרכיביהן עולה בהרבה על המשותף להן . למרבה הצער , פירוק של תרבויות פירושו מגדל בבל , המאופיין לא רק ב " נבלה את שפתם , " אלא גם ב " נבלה את מנהגיהם , " את רגשותיהם ואת תפישת עולמם . במצב זה שוב אי אפשר לדבר בכלל על ערכים , מפני שמרוב
|
|