|
|
עמוד:11
יונתן שפירא - אבי המחקר הביקורתי זאב שטרנהל יונתן שפירא היה חלוץ . הוא לא הלך בתלם והוא סלד מקונפורמיזם , וכך היה לפורץ דרך ולמייסד המחקר הביקורתי של החברה היישובית והחברה הישראלית : ספרו אחדות העבודה ההיסטורית שיצא לאור בשנת 1975 קבע נורמות שהנסיגה מהן לא היתה עוד אפשרית . על מנת להבין את משמעות תרומתו של יונתן צריך לבחון את הדברים בהקשר הראוי . אכן , למן שנות השבעים עבר המחקר דרך ארוכה עד כדי כך שהצעירים שבינינו יתקשו להבין את החידוש וההעזה שציינו אז את עבודתו . גישות ותפיסות , המובנות מאליהן בימינו , עוררו לא פעם בעבר הלא רחוק , כאשר שלט בארץ קונפורמיזם נוקשה , התנגדות ואיבה . ואומנם , התפיסה המקובלת באותה תקופה ראתה בתנועת העבודה תופעה ייחודית , ביטוי מובהק לייחודיותה של ההיסטוריה היהודית בכלל . לאמיתו של דבר סבלה ההיסטוריוגרפיה של היישוב , ומבחינות רבות לא תוקן מצב זה עד היום , מן ההפרדה המקובלת בעולם האקדמי שלנו בין ההיסטוריה של היהודים להיסטוריה הכללית . התפיסה שלפיה תולדות היהודים הן נושא ייחודי למחקר גרמה במשך השנים נזקים רבים , אך בתחום תולדות המאה העשרים , ובמיוחד בכל הקשור לחקר הציונות , היו התוצאות הרסניות ממש . ראייה זו היא שהביאה לידי שיתוקה של כל גישה ביקורתית של ממש , להנצחתם של המיתוסים הנוחים לטיפוח זהותנו הלאומית , להסתגרות בגטו אינטלקטואלי ללא קני מידה השוואתיים וללא פרמטרים בעלי תוקף אוניוורסלי . כאשר העניין נוגע בתנועת העבודה , גם העיוורון האמוציונלי והנאמנות הארגונית מיתוספים לכל התחלואים . בתחום זה תרם יונתן שפירא תרומה מכרעת . הוא לא חשב שיש לחסן את ההיסטוריה היהודית מפני גישה ביקורתית . למשל , הוא לא חשב שאחדות העבודה הוקמה על ידי עדת קדושים : היא היתה ארגון ככל הארגונים . הוא התחקה אחר צמיחתו של הארגון בעיניים של חוקר מקצועי , לא של חסיד שוטה . דוד בן גוריון וברל כצנלםון היו בשבילו פוליטיקאים כמו כל פוליטיקאי אחר , בכל מקום בעולם , ולכן היו מניעיהם , עמדותיהם והכרעותיהם ראויים להתבוננות ביקורתית מקרוב , ולא רק לקריאות התפעלות . רבים מבני דורו ראו בגישתו גישה מתנכרת הפוגעת ביסודות שעליהם קמה ישראל . אחרי המהפך של שנת - 1977 כאשר חרב עולמה של האליטה הפוליטית והתרבותית הישראלית , זו שגדלה על ברכי המיתוס , התחנכה בתנועות הנוער ולמדה ב"תיכון חדש" של טוני הלה - היו מי שראו בעבודתו של יונתן משום השחרה מכוונת של עבר מפואר . אנשי הדור של ילידי הארץ , זה שלחם במלחמת העצמאות , ואנשי הדור שאחריו , זה שבגר בשנות החמישים הראשונות , היו צמאים לדמויות טהורות ; הם ביקשו להנציח את התום האבוד , רצו ספרים ספוגי אהבה . כאשר ניצב דור זה מול המפלה הפוליטית הראשונה בתולדותיו , הוא רצה בכל מחיר הסבר שיהיה תואם את האתוס שעליו גדל . אנשים אלה רצו שיאמרו להם כי היישוב החלוצי , ההרואי והשוויוני נשטף על ידי העלייה ההמונית מארצות המזרח , וזו , אחרי עשרים שנה , נוקמת במיטיביה .
|
|