|
|
עמוד:11
החלק הראשון של הספר מתאר את שדה המחקר , את הקבוצות הנבדקות בעבודה ואת תהליך כניסתי בחוקרת אל ה"שדה , " כמקובל כיום בדיסציפלינה האתנוגרפית . החלק השני יעסוק בניתוח , מנקודת מבט חברתית , של הטקסטים התיאטרוניים שיצרו הקבוצות , תוך התמקדות בתימות , בסגנונות המופעים ובשפה התיאטרונית בהם השתמשו . החלק השלישי יבדוק את מרחבי המשמעות השונים המיוחסים לתיאטרון הקהילתי של הנשים , בעיקר מצד המשתתפות בו . הוא יכלול מספר מרחבי משמעות : האישי , הקבוצתי , הקהילתי והציבורי פוליטי . מושג "ההעצמה , " השגור כיום בשיח הנוגע לשינוי חברתי , יסייע לסכם את משמעותו של התיאטרון הקהילתי עבור הנשים — צופות ומשתתפות — הקשורות בו , ולא פחות מכך עבור המעגל הרחב יותר — ציבור הנשים בפרט , והחברה הישראלית בכלל . עבודה זו , בצורתה המוגמרת , בנויה כשיח בין קולות שונים : קולותיהן של הנשים המשתתפות במחקר עולה הן מתוך ההצגות שיצרו והן מתוך אמירות ישירות שהתייחסו לשאלות המחקר . קולי שלי , בצופה משתתפת , גם מתאר , מספר , מתבונן , מסביר ומפרש את הטקסטים והארועים . בנוסף מושמעים קולם של אנשים שצפו בהצגות או היו קשורים אליהן בדרך כלשהי ( הורים ובני משפחה אחרים , חברות קהילה , ( וקולות "מתועדים , " שעשויים לייצג את המרחב הציבורי הישראלי כמו ביקורת , עיתונות וכר . "תזמור" הקולות השונים מתאפשר בעזרת גופי הידע הנסקרים בקצרה בתחומים אליהם מתייחסת העבודה . כדי להקל את מלאכת הקריאה , וכדי ליצור הבחנה ברורה בין הקולות השונים , בחרתי לייצגם באופן טיפוגרפי שונה . ראוי להאיר מספר נקודות נוספות לגבי המרכיב האתנוגרפי של עבודה זו : האתנוגרפיה רואה את תפקידה בהבהרת המתרחש "במקומות אחרים , " קרובים ורחוקים , ובעיקר בחשיפת המצב הקיומי בהם , או , כמאמרו של גירץ , — בצמצום התמיהה , שמעוררות פעולות אנושיות בלתי מוכרות המושרשות בקרקע בלתי ידועה ( גירץ , . ( 1973 מחקר זה , המנסה לעמוד על אפיוניו ומשמעויותיו של תיאטרון נשים קהילתי , מתמקד בתופעה שאינה "רחוקה" כל עיקר , לא במובן התרבותי ובוודאי שלא במובן הגיאוגרפי . בהקשר זה נתקלתי באותן שאלות המעסיקות את החשיבה האתנוגרפית בעשורים האחרונים , מאז החלו חוקרים לעסוק בתופעות וקבוצות חברתיות הקרובות אליהם : מה מידת יכולתו של החוקר בתנאים אלה ליצור פרספקטיבה מספקת לשם התבוננות ? מה איכותו של מחקר המתבצע כאשר החוקר אינו מבלה עם נחקריו כל שעות היממה , כפי שהיה מקובל בעת שאנתרופולוגים ואתנוגרפים נדדו למחוזות רחוקים ? כיצד יש להתמודד עם בעיות אתיות הקשורות בשמירת הזכות לפרטיות , כאשר הנחקרים עשויים להיות מוכרים לקוראים ? ומה אם הנחקרים יתעניינו לקרוא את אשר נכתב עליהם ?
|
|