אמי

עמוד:88

שהיו קיימים במשפחתנו החלישו את אבי . חיי משפחה אלה גרמו שהוא לא ידע להיות אכזר . כפי שכבר סיפרתי , ביולי , 1939 בשעת פגישתנו האחרונה בצרפת , היסס אבי זמן רב לפני שקיבל את ההחלטה לנסות ולהתפרץ ארצה באניית מעפילים . הוא היסס מפני חולשת לבה של אמי . מצרפת יצאתי לרומניה , בה הייתי צריך לארגן את המסע הנועז , אך בינתיים החלה המלחמה והתכנית שוב לא ניתנה לביצוע . הוא רצה לבצע את התכנית , אך בשל החששות המשפחתיים דחה את הדבר עד שכבר הוחמצה השעה . לאחר מותו התברר שבימיו האחרונים בניו יורק רעב אבי ללחם . רק פרוטות נמצאו בכיסו . בעצם הימים ההם עמל וכתב מאמרים וסיפק אמצעים לאמי בלונדון המופצצת , ולי בבית הסוהר האנגלי , לצורך הגנתי המשפטית , למקרה שיביאוני לדין . כשנודע לי הדבר ידעתי שאני צודק באמרי שקיום המשפחה השפיע לרעה על דרך חייו של אבי . כיום התחלתי לפקפק במסקנתי זו , כי בינתיים נוכחתי לדעת שמשפחה יכולה להיות לעזר לאדם ולא רק לשמש בלם . ברור לי שאמי תמכה באבי ועזרה לו בכל אשר עשה והיתה מוכנה לכל הקרבה . כיום אני מאמין שהיא באמת עזרה לו ושמרה עליו , ואילו היתה עמו בחדשי חייו האחרונים אולי היה נשאר בחיים . אבל אז לא חשבתי על כך . היתה תקופה שכעסתי על אמי ושנה תמימה אף לא כתבתי לה . היא אהבה אותי מאד . זאת אני יודע . אבל את ענין שתיקתי הזדונית לא סלחה לי שנים רבות , ורק לפני כשנתיים , לאחר שיחה ארוכה , הצלחתי לברר את הדבר עד תומו ולקברו אחת ולתמיד . אינני חושב שהיה לה בשנים האחרונות אדם קרוב יותר ממני , אך גם ממני לא היתה מוכנה לסבול עלבון . לא רק בענין רציני אלא אפילו בעניינים פעוטים , כשנדמה היה לה שלא הייתי מנומס דיי , או שאיחרתי לפגישה עמה ללא הצדקה ; במקרים אלה היתה מטיפה לי מוסר . עד יומה האחרון חשבתני לילד , ערכה חגיגות ביום הולדתי ושלחה לי מתנות . זכור לי בשנת 1937 כאשר ישבתי בכלא עכו ( כן , גם אז , ( ... קיבלתי שם מכתב חתום מאת חבריה . אמי הזמינתם לחוג את יום הולדתי בלונדון ; הם התאספו וכתבו לי מכתב בו סיפרו על הנשף הנעים . והנה , ביום הולדתי דווקא היתה שביתת רעב קצרה בתאנו , והיו לנו הרבה צרות . אודה שקצת חרה לי בקראי על הנאתם של אותם ידידים של אמי בחגיגת יום הולדתי . היא נפטרה בחמש לפנות בוקר . ביום שלפני כן עוד שוטטה בעיר וסרה לחנויות , מן הסתם כדי לקנות לי מתנה שביקשתי ליום הולדתי הקרב ספר מתימטיקה . תמיד דרשה ממני אמי שאהיה הדור בלבושי ושתהיה תספורתי מתוקנת , כי אני אינני נוטה להשגיח על דברים כאלה . לפני לכתי לאזכרה שערכו לה חברינו בתל אביב , סרתי למספרה . בטוחני שאילו שאלו אותה היתה דורשת זאת ממני .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא