קתדרה מזרח תיכונית

עמוד:21

מזור   לתחלואים   החברתיים   והתנפצותה   אל   חוף   המציאות האפורה   -   כל   אלה   יצרו   כלפיו   ספקנות   וציניות   ציבורית , בעיקר   בקרב   הדור   הצעיר .   סקרים   עדכניים   מלמדים   על אי-קיום   או   קיום   חלקי   בלבד   של   מצוות   הדת   על   ידי התושבים   ועל   הדרת   רגליהם   מהמסגדים .   מנגד ,   תופעות של   אימוץ   דפוסים   תרבותיים   מערביים   צוברות   תאוצה . חלק   ניכר   מאנשי   הדת   באיראן   מודע   ורגיש   למעמדו   החברתי המידרדר ,   ואפשר   שיש   במגמה   זו   כדי   לקרב   את   חלקם לגילויי   פרגמטיזם   ורוח   סובלנית ,   מתוך   ניסיון   לבנות   גשרים אל   לב   האוכלוסייה .   לצד   נטייתם   האמורה   של   רבים   להתרחק ממעורבות   פוליטית ,   שתציירם   בעיני   המאמינים   כעושי דברו   של   המשטר ,   ניכרת   גמישות   רעיונית   ומתינות   גם בפסקי   הלכה   מהשנים   האחרונות   בסוגיות   חברה   ותרבות , כגון   הרגלי   המין   והחיזור   של   בני   הנוער   ודילמות   מוסריות שיוצרת   התפתחות   הטכנולוגיה . רבע   מאה   של   מהפכה   אסלאמית מסמנת   אפוא   תמונה   אבסורדית שבה   לכוד   הממסד   הדתי   באיראן : מצד   אחד ,   אנשי   הדת   שבשלטון חולשים   על   מוקדי   עוצמה   שאין להם   תקדים ,   המאיימים   והמסכלים אופוזיציה   לשלטונם .   מצד   אחר , חרף   הפיתויים   והנוחיות   שברכישת תואר   דתי ,   מספר   אנשי   הדת   באיראן לא   גדל   באופן   משמעותי   בשנות המהפכה ,   ונראה   כי   מעולם   לא הייתה   תדמיתה   הציבורית   של   הדת כה   ירודה ,   בעת   שהקשר   האינטימי והכבוד   שרחשו   המאמינים   לחכמי הדת   התחלפו   ברגשות   ספקנות , חוסר   סובלנות ,   ציניות   וייאוש .   כמו להעצים   את   הסתירה ,   איראן   היא המדינה   היחידה   במזרח   התיכון שבה   מתקיימות   הפגנות-ענק   בעד דמוקרטיזציה   ונגד   "רודנות   הדת , " ובמידה   רבה ,   האזרח   האיראני מקיים   אורח   חיים   חילוני   יותר מבכל   מדינה   מוסלמית   אחרת באזור . במאות   השנים   האחרונות   היטיבו אנשי   הדת   להתבונן   מן   הצד במתרחש   ולשרטט   בפני   החברה   את   הראוי   בדמות   אידאלים נשגבים ,   בעת   ביקורת   על   המצוי  ( שייצגו   השלטונות השונים . (   ביום   שחלק   מאנשי   הדת   רתם   לעצמו   את   רסן השלטון   בשם   האל ,   החל   הממסד   הדתי ,   כמייצג   קולקטיבי , לשאת   באחריות   למציאות   מורכבת   ועכורה ,   שכמובן   לא אפשרה   התנהלות   אידאולוגית   גרדא .   הפער   בין   המציאות הקשה   שמחייבת   ראליזם ,   לבין   חזון   אוטופי   ופתרונות טוטליים   שמבטיחים   אנשי   הדת   -   הפער   רק   מחדד   בעיני רוב   הציבור   את   הגיחוך   שבסיטואציה   המהפכנית   ומעורר ציניות   ובוז   כלפי   "פוליטיקאים   תאווי   שררה"   באצטלה דתית .   תחושות   אלה   מחייבות   את   המשטר   הדתי   לנהל מנגנוני   פיקוח ,   ריסון   ודיכוי ,   שבתורם   רק   מגבירים   את מורת   הרוח   כלפיו .   זהו   אפוא   מעין   מעגל   סגור   המוסיף להזין   את   עצמו . תוחלתו   של   הממסד   הדתי   לשוב   ולרכוש   את   לב   ההמון טמונה ,   להבנתי ,   במידה   רבה   ביכולתו   להשתחרר   מעול השלטון   ולשוב   לכהן   כ"מצפן   מוסרי"   לחברה .   אמנם   אין מקום   לצפות   שאנשי   הדת   שבשלטון   יוותרו   עליו   מרצונם , אך   נראה   כי   הבנה   מסוימת   באשר   למעמדם   המעורער חלחלה   לאחרונה   בקרבם ,   בעודם   נסוגים   קמעה   מקדמת הבמה   הפוליטית   ומפקידים   נאמנים   צעירים   ונטולי   תואר דתי   לנהל   מטעמם   את   המדינה  ( יעיד   על   כך   מבט   חטוף בתוצאות   הבחירות   לפרלמנט   בפברואר   . ( 2004   מגמה   זו , גם   אם   מבוקרת   וזהירה ,   עשויה   בטווח   הארוך   לעורר   זליגה של   העוצמה   הפוליטית   למוקדים   שאינם   סרים   לחלוטין למרות   אנשי   הדת   הפוליטיים ,   ולצבוע   ביתר   מתינות ופרגמטיזם   את   אופיו   הכולל   של   המשטר .   לימים ,   ייתכן שדווקא   הנשיא   הרפורמיסטי   ח'אתמי   יתברר   בעיני   השמרנים כפתרון   אידאלי :   לכאורה ,   הוא   מייצג את   רצון   העם   הדורש   שינוי ,   אך בפועל   נכנע   לתכתיבים   ולא   מעוניין לזעזע   את   אושיות   המהפכה .   בתוך כך ,   אפשר   שדווקא   התרגשות   אירוע חיצוני  ( כגון   השלכות   מהזירה הפוליטית   המתגבשת   בעיראק ומעמד   השיעים   בתוכה )  ילבה   את ההסתייגות   הקיימת   כלפי   המשטר מבית   ויזרז   את   השינוי . מאז   כינונו   נאבק   המשטר   האסלאמי על   שרידותו   -   מבית   ומחוץ   -   ברמת חריפות   משתנה .   הנחת   יסוד   גורסת כי   חריגה   לא   זהירה   מערכי   יסוד מהפכניים   והרחבת   החופש   הפוליטי יקרבו   פשיטת   רגל   אידאולוגית . מצד   אחר ,   היצמדות   עיוורת לאידאולוגיה   עלולה   לזמן   למשטר פשיטת   רגל   כלכלית   או   אף   מהלומה צבאית   מבחוץ .   בסקלת   אילוצים זו   משתדל   המשטר   האסלאמי   לנווט את   דרכו .   לפי   שעה   יציבותו מוערכת   כאיתנה ,   בעיקר   בזכות כושר   הכלה   ודיכוי   יעילים   מספיק של   מתנגדים   מבית ,   שימור   כמה מוקדי   נאמנות   באוכלוסייה   ונכונות לגלות   פרגמטיזם   מעת   לעת . כשם   שהממסד   הדתי   הוא   "עמוד   השדרה"   של   המהפכה , כך   הוא   בעת   ובעונה   אחת   "נקודת   שבירתה . "   זאת   משום שכפי   שמרוכזת   בו   מרב   העוצמה ,   נטועים   בו   זרעי   הפוטנציאל לשינוי   מהותי   באיראן .   כיום   -   טעון   מחלוקות   אידאולוגיות , פוליטיות   ואישיות   וחוסר   אהדה   בציבור   -   נלחם   הממסד הדתי   על   שרידותו   בסביבה   שבה   יישום   עקרונות   המהפכה וההתלהבות   ממנה   נתונים   בדעיכה   מובהקת .   מעצם   טבעה , כרכה   המהפכה   האסלאמית   את   גורלה   בזה   של   הממסד הדתי ,   אך   אין   בזאת   כדי   לקבוע   כי   קצה   התאורטי   יימחהו עמה .   הדעת   נותנת   כי   דווקא   הפרדה   כזו   או   אחרת   של   דת ממדינה ,   שתבדיל   את   אנשי   הדת   מתפקידי   "חול" ביורוקרטיים ,   היא   שתעורר   מחדש   את   הקשר   האינטימי בינם   לבין   המאמינים ,   ויוקרתם   כמורי   דרך   בעיני   האוכלוסייה עשויה   לחדש   ימיה   כקדם . מנהיג   המהפכה   האסלאמית   איתאללה   עלי   ח'אמנהי

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר