מחויבות ואחריות לשיקום מקורות מודיעין

עמוד:6

דהיינו   הארגון   שבו   פעל   והופעל   אותו   סוכן   מודיעין   עד לחשיפתו . המעגלים   שמניתי   לצורך   הדיון   מושפעים   באופן   ישיר   מכל מקרה   של   חשיפה ,   כי   בקרבם   פעל   סוכן   שלנו   ולכן   הם מודעים   וקשובים   לאשר   יקרה   לסוכן   החשוף   במהלך   שיקומו . אם   כן ,   משמעות   ההתעניינות   בחייו   של   הסוכן   החשוף מחייבת   לא   רק   בהיבט   המוסרי   והחינוכי ,   אלא   גם   בהיבט המקצועי ,   שכן   ככל   שנשכיל   לטפל   ולשקם   את   חייו   של הסוכן   שנחשף   באופן   איכותי   ולשביעות   רצונו   ורווחתו ,   כך יהיה   לנו   קל   יותר   לאתר   מקורות   עתידיים   ולגייסם   לשתף עמנו   פעולה .   גם   אם   אי   אפשר   לומר   ששיקום   טוב   הוא מפתח   למודיעין   טוב ,   הרי   בוודאי   ניתן   לומר   ששיקום   רע הוא   מכשלה   למודיעין   טוב . על   גורמי   ההפעלה   להיות   ערוכים   ולתת   מענה   איכותי   לכל מקרה   של   חשיפה   בטרם   יתרחש   תהליך   של   בגידה ,   כחלק בלתי   נפרד   מההפעלה   וכתנאי   להמשך   קיומו   של   איסוף המודיעין   באמצעות   מקורות   חיים . לסיכום   דבריי   עד   כה   אומר   כי   מעבר   למחויבות   המוסרית ולאחריות   החינוכית   והמקצועית ,   חייב כל   סוכן   לדעת   שהמפעיל   והמערכת העומדת   אחריו   ערוכים   לתת   לו פתרונות ,   היה   שייקלע   למצוקה   אישית המסכנת   את   חייו   וחיי   משפחתו . תחושת   החרדה   והפחדים   אינם   תורמים לאיכות   ההפעלה ,   אבל   קיומה   של הסכנה   המרחפת   באוויר   משפיעה   על איכות   המודיעין .   על   כן ,   הפעלה   טובה מושפעת   מהעובדה   שגם   המפעיל   וגם הסוכן   יודעים   ומשוכנעים   כי   היה שיקרה   דבר-מה ,   הרי   שהמפעיל   והארגון שהוא   משתייך   אליו ,   ובגדול   מדינת ישראל ,   יעמדו   מאחוריו   וידאגו   לו ולמשפחתו . תא"ל ( מיל ( ' גדי זוהר : יצא   לי   לעסוק בנושא   שיקום   בשני   תפקידים   שמילאתי בעברי .   האחד   בתפקידי   בתחום   האיסוף באחת   מיחידות   אמ"ן ,   והשני   בהיותי ראש   המינהל   האזרחי   באיו"ש . לדעתי   נושא   החקיקה   שדובר   בו   כאן היום   אכן   נדרש ,   אך   הוא   ייחודי   למקרה יוצא   הדופן   של   חיילי   צד"ל ,   ואינני יודע   אם   יהיו   לנו   עוד   מקרים   כאלה בעתיד . בנושא   שיקום   הסוכנים   אשר   פעילותם הייתה   פעילות   חשאית ,   בדרך   כלל , התהליכים   שונים   וצריכים   להיות   פחות חשופים   וציבוריים .   אני   מסכים   עם   ההגדרה   כי   שאלת שיקום   הסוכן   מתחילה   למעשה   במעמד   גיוסו   ולכן   אני מקבל   כי   בכל   מקום   המפעיל   חייב   לדעת ,   וזה   חלק   מהכשרתו וחינוכו ,   שגם   אם   הסוכן   הוא   אמצעי   והמודיעין   הוא   המטרה , הרי   הטיפול   בסוכן   אינו   מסתיים   משאינו   יכול   עוד   להביא תועלת   מודיעינית   וכי   למפעיל   יש   גם   אחריות ,   גם   תפקיד וגם   משקל   בטיפול   השיקומי   בסוכן . צריך   להודות   בכך   שעניין   השיקום   הוא   למעשה   אינו   פתיר בסביבת   החיים   שלו ,   כי   בתפיסת   הסביבה   שלו ,   ברגע   שנהפך לסוכן ,   הוא   בחזקת   בוגד   וככזה   צריך   יהיה   למצוא   פתרונות לא   קלים   לשיקומו ,   בסביבה   שאינו   מורגל   לה   ובה   תהליך ההיטמעות   וההתאקלמות   שלו   יהיו   רצופים   בקשיים ,   מה שמחייב   התאמה   מאוד   מקצועית   ופרטנית . אומר   עוד   דבר   חריג   והוא   כי   השיקום ,   בין   שהוא   נכון   וטוב ובין   לאו ,   אינו   עושה   ואינו   מתנה   את   יכולת   קהילת   המודיעין וה"יומינט . "   במשוואה   זו   ניתן   אולי   לומר   כי   שיקום   טוב אינו   מבטיח   כלל   הצלחה   מודיעינית ,   אך   שיקום   גרוע   יכול להערים   קשיים   בהשגת   מודיעין . בעבר ,   נושא   השיקום   בכלל   היה   "על   אש   קטנה"   וכמות המקרים   שנדרש   לשקם ,   בוודאי   כשמדובר   בהפעלה   במסגרת המודיעין   החיובי ,   הייתה   מזערית   ולכן   פתירה   ביתר   קלות . משנכנסנו   לצורך   בהפעלת   מקורות   חיים   בכמויות   כה   גדולות בתחום   המודיעין   המסכל ,   מטיבו   של   תחום   זה   עקומת החשיפה   של   הסוכנים   עלתה   באופן   משמעותי   והיא   מחייבת התייחסות   אחרת   ומסיבית   יותר   בטיפול   בנושא . אני   מאמין   כי   תפקיד   השיקום   חייב   להיות   מוטל   על   הקהילה ובזאת   אני   מחייב   את   המפעיל ,   את   היחידה   ואת   הקהילה כמכלול .   לכן   אני   סבור   כי   הקמת   מינהלת   השיקום   בשב"כ הייתה   צעד   נכון   הן   מבחינת   המחויבות ,   הן   מהבחינה החינוכית   והן   מהבחינה   של   האחריות   המקצועית ,   ומתוך ההנחה   שאין   שום   גורם   אחר   שיעשה   זאת   טוב   יותר . שמואל גורן : הניסיון   האישי   שלי   נובע   בעיקר מהתפקידים   שמילאתי   ביחידת   איסוף באמ"ן   ומשני   תפקידים   ביחידת   איסוף באמצעות   מקורות   חיים   ב"מוסד . " מניסיון   זה   ומהכרת   הטיפול   בנושאי שיקום   כאשר   הייתי   מתאם   הפעולה בשטחים ,   אני   חושב   שיש   לעשות הבחנה   חדה   בין   אנשי   צד"ל ,   מצד   אחד ובין   סייעני   המינהל   האזרחי   לבין   סוכני מודיעין   במסגרות   האיסוף   באמ"ן , במוסד   ובשב"כ . אשר   לשאלה   אם   יש   לאופן   הטיפול בשיקום   סוכנים   השלכה   על   יכולות הקהילה   לגייס   סוכנים   ולהביא   מודיעין , אני   מטיל   ספק   ומפקפק   בקשר   שבין שני   הנושאים .   אני   מטיל   ספק   ולמעשה אינני   משוכנע   כי   הסוכנים ,   במהלך גיוסם   והפעלתם ,   חושבים   בכלל במונחים   של   מה   יקרה   אם   ייחשפו . אני   מאמין   כי   אם   בכלל ,   הרי   שהם מאמינים   ש"לי   זה   לא   יקרה"   וכי   בעיית השיקום   אינה   מהווה   מנוף   כלשהו בהסכמה   לגיוס   ובהפעלה . אני   מסכים   כי   יש   לנו   אחריות   גם מוסרית ,   גם   מקצועית   ואולי   אפילו חוקית .   מעבר   לשאלת   המחויבות   של המפעיל ,   של   הארגון   ושל   הקהילה ,   אני רוצה   להזכיר   גם   את   דעת   הקהל   והתקשורת ,   שאינה   מהססת מלבחוש   בנושא   ועקב   כך   כניסת   פוליטיקאים   לעניין ,   דברים שבעבר   לא   היו   ואשר   כיום   בוודאי   מהווים   גורם   לחץ והשפעה   על   אופן   הטיפול   בנושא . אחרי   הכול   אני   חייב   לומר   כי   מניסיוני   אין   מענה   לשאלה מהו   שיקום   טוב   ואיכותי ,   כי   למעשה   אין   מונח   "שיקום טוטלי   וסופי"   כשמדובר   בסוכנים .   אין   אפשרות   לתת   פתרון סופי   למי   שנדרש   לגלות   מביתו   ומסביבתו ,   גם   אם   תצפה אותו   בזהב   ובדבש . עוד   נושא   שחשוב   להזכיר   הוא   עמדות   הציבור   בארץ .   מצד אחד   קל   להתסיס   את   דעת   הקהל   בביקורת   על   קהילת המודיעין   וגורמי   השיקום ,   אך   מצד   שני   הציבור   בארץ , ליבנה : "ככל שנשכיל לטפל ולשקם את חייו של הסוכן שנחשף באופן איכותי ולשביעות רצונו ורווחתו , כך יהיה לנו קל יותר לאתר מקורות עתידיים ולגייסם לשתף עמנו פעולה"

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר