|
|
עמוד:7
בברלי מזרחי מתייחסת במאמרה לפן אחר של החלוקה הלא שוויונית של משאב החינוך הגבוה . היא מתמקדת בתהליך החברות של נשים , אשכנזיות בעיקר , באמצעות מוסדות חינוך תיכוניים ואוניברסיטאות לתפקידי אליטות בחברה הישראלית , כמו בחברות רבות אחרות . לטענתה , מוסדות השכלה אליטיסטיים ממשיכים לספק נגישות מועדפת לנשים מהקבוצות החברתיות-כלכליות הגבוהות ומהקבוצות האתניות בעלות הסטטוס הגבוה , עובדה המקלה על גיוסן לאליטה האקדמית , לאליטה של שירות המדינה ולאליטה הכלכלית . סוגר את החלק הראשון ניתוחו של שמלאל שי המציג נתונים משני סקרים שנערכו בשנים 993 ו ו 995 ו הבודקים את עמדות הציבור בישראל לגבי הנגישות להשכלה גבוהה ולגבי הקצאת משאבים לחינוך בכלל ולהשכלה גבוהה בפרט . הסקרים בדקו את עמדות הציבור לגבי מספר נקודות : מידת הפתיחות של ההשכלה הגבוהה בישראל ; איכות המידע על לימודים גבוהים באמצעות מקורות מידע מגוונים ; התועלת של מקורות המידע ; ותנאים כלכליים ואקדמיים למימוש לימודים גבוהים . אין ספק , שעמדות הציבור בנושאים הנידונים חיוניות למקבלי ההחלטות ברמות המקרו . החלק השני מתמקד בתהליכי המיון לאוניברסיטאות בישראל . נייר העמדה של מ שלן נ - / שחר מציג את מכלול השיקולים בבסיס מערכת המיון , הקיימת כיום בישראל , והנשענת על מיצוע של ציוני בחינות הבגרות והציון של הבחינה הפסיכומטרית . בן-שחר מדגיש , שכל מערכת מיון נוצרת על רקע של עודף ביקוש ללימודים כלשהם , מעבר למכסה , שנקבעת על פי שיקולים שונים של מקבלי החלטות . המרכיב החשוב ביותר ביצירת מערכת מיון יעילה , מקצועית והוגנת , מבוסס על אופן ההגדרה של "הצלחה בלימודים . " כך , הגדרת הצלחה כסיום תואר ראשון בציון עובר מינימלי , שונה באופן מהותי מהגדרת מטרה של חינוך סטודנטים מצטיינים , שיוכלו להתקבל ללימודים מתקדמים ולהוות את דור ההמשך של החוקרים . בן-שחר מצביע על הבעיות והמתחים שבין שיקולים חינוכיים של מערכת החינוך לבין מערכת המיון האוניברסיטאית , ומציע כיווני פתרון אפשריים לשיפור מערכת המיון הקיימת , אם על ידי יצירת הפרדה מרבית בין המיון לאוניברסיטאות לבין מערכת בחינות הבגרות , או באמצעות ביצוע מהפכה באופי בחינות הבגרות ובהיקפן . מאמרו של יואב כה ; מתמקד בשתי סוגיות חשובות , המהותיות לאפיון מנגנוני מיון של מערכות השכלה גבוהה במקומות שונים בעולם : מידת הסלחנות והוותרנות של המערכת לגבי היסטוריית העבר של המועמדים , והמתח בין שיקולים מריטוקרטיים לבין שיקולים של ייצוגיות . מניתוח מאיר עיניים של קריטריוני המיון בישראל , עולה כי המערכת הישראלית היא "ותרנית" וסלחנית לגבי הישגי העבר של המועמדים : המערכת מתחשבת בהישגי העבר , אך בה במידה היא נכונה לשכוח כישלונות ו"לפתוח דף חדש , " אם המועמד מוכיח הצלחות בבחינות המיון . באשר למתח בין שיקולים מריטוקרטיים לדמוקרטיים , מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל , נוטה לכיוון המריטוקרטי , משמע - הנטייה היא לבחור את המועמדים הטובים ביותר , ללא התחשבות כמעט במוצאם או בשיוכם המעמדי-חברתי . מאמרם של אברהם ילגב לחנה אייללן קורא תיגר על מנגנוני המיון הקיימים במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל , ומצביע - על סמך מחקר מקיף שערכו בתחום - על מכלול של סיבות שיצרו משבר כלפי הקריטריונים של תעודת הבגרות והבחינה הפסיכומטרית . יוגב ואיילון מציגים סקירה מאלפת על הרקע ההיסטורי של תפקידי בחינות הבגרות , מאז קום המדינה ועד היום , ועל הרקע
|
|