הרסניות , ומהוות איום לקיום שלי ושלך , של שוהם ושל מאן דהוא שקט וחביב המהלך לו לתומו בקמפוס אוניברסיטאי או ברחובות העיר . הנמקתו של שוהם מסתיימת בנקודה זו . כדוגמת כל העיונים החשובים בפילוסופיה החברתית , ספר זה אינו מספק את התשובות ; הוא רק מאיר את תחום הדיון תוך הצגת השאלות המתאימות . באמצעות מודל של החברה , הבנוי על קונפליקט ולא על איזון , הוא פותח לפני הקורא אופק חדש . ואולם , אף על פי שספר זה מסייע לנו להשקיף רחוק יותר , המראה הוא קודר והמלאכה עדיין עצומה . אם סטייה נושאת עימה תמורות חברתיות , ונקווה שגם קדמה ( משום שעל התמורה וכיוונה אפשר להטיל פיקוח , ( כלום אין דרכים אחרות , שאינן גורמות סבל אישי כה רב ומהפך טרגי , לשם השגת תמורה שכזאת ? איזו מנה של אלימות וחוסר קונפורמיות , חוסר נורמות וניכור , פעילויות חריגות בלתי צפויות , המופנים כולם נגד הגוף החברתי ונגד הפרטים המהווים אותו , יכולה החברה לספוג בלא שתקרוס תחתיה ? או - מה שנראה קרוב לוודאי - בלא שייווצר חלל של כוח , שאותו ימלאו הקבוצות המדכאות והסמכותיות ביותר המצויות בחברה מסוימת . האם יש טעם בהבהובו של נר , אם יביא לשריפת ביתנו ? האם לא היתה אפשרית ישועה לרסקולניקוב , לולא ערף את ראשיהן של המשכונאית ואחותה ? האם החברה האמריקנית לא היתה לומדת את משמעותה של אלימות , לולא הטבח של מאי לנג ושל בני משפחת מנםון ? יתר על כן , האין מקום לחשוד , כי את הלקחים למדו רק אלה שידעו אותם קודם לכן ? כלום חייב היה דנה להיות גנב , להתייסר ולהמיט סבל על אחרים , כדי להביא לכלל התגשמות את גאונו היוצר ? ואם כן , האם תרומתו לאנושות היתה 'שווה" את הטרגדיות שהמיט על עצמו ועל זולתו ? איני מכיר עוד מחקר על סטייה , פשיעה או אי קונפורמיות , יצירתיות או תמורה חברתית , שהניע אותי לעימות עם סוגיות אלו באותו כורח כפי שהניע אותי לעשות שוהם . אחרי שתסיים את קריאת הספר , לא תשקוט רוחך ; אך כלום אפשר בכלל לשקוט בימי חירום אלה , בימים אלה של תסיסה ? למעשה , מגלם פה שוהם את תפקיד הסוטה > ושמא הוא כזה ;