|
|
עמוד:23
צרכים מבית המחייבים מאמץ קיבוצי , מן הדין שיוגבל השלטון בקפידה לכדי מינימום בלתי במנע באמת . זהו , בקיצור , הלד רוח , שלפי מבחנו תהא מדינה " טוטאליטארית" בגדר תועבה : ולהיפך , האידיאל האמיתי שלו יהא מעין אנארכיה מנומסת , ומכיון שזו בלתי אפשרית — הרי לפחות תהא זו ( סלחו נא על המונח המחוספס ) מדינה "מינימאליטארית . " כאן עלינו להיזהר מפני אי הבנד , אחת . שמעתי את טענתם של מקצת מתנגדינו / "אתם הרביזיוניסטים רוצים מדינה יהודית ; המדינה היהודית היא האידיאל שלכם , ואתם מעלים אותה בראש כל שאר האידיאלים . כך עושים גם הפאשיסטים : המדינה מעל לכל — " . זה מעשה להטים , משחק מלים . כמובן , כל אומה רוצה לאכלס טריטוריה משלה , בלתי תלויה בכל שלטון זר ולנהל את ענייניה שלה : ואילו אצלנו ממוקד רעיון משולש זה של טריטוריה לאומית , מימשל עצמי ואי תלות במונח "מדינה יהודית . " כמובן , הואיל ואין לנו מדינה , הריהי האידיאל שלנו , ולמענו אנו מוכנים להקריב כל דבר אחר . אולם אין משמע הדבר שאנו רוצים כי מדינתנו העתידה תהיה כלוב , מיטרד וסיוט רצוף מצוות עשה ומצוות לא תעשה . אנו רוצים שהיא תהיה בלתי משועבדת , ככל האפשר , למצוות עשה ולמצוות לא תעשה 1 אך , מובן מאליו , מעל לכל וראשית לכל רוצים אנו שתהיה . ועתה נסכם נא אותו היבט ביחסו של התנ"ך לבעיות המדינה המוכר אף יותר מיחסו לסמכות המדינה — כוונתי להשקפתו של התנ"ך על הרווחה החברתית . אין אנו צריכים להתעכב על דבר ידוע כל כך כמגמתו הכללית של התנ"ד , — ז 1 העוברת כחוט השני כמעט בכל עמוד של כתבי הקודש — המאמץ הנלהב לבטל את העוני , למנוע אפשרות שבה ימות אדם ברעב . מצב אחר ( וזהו דבר הנשכח לעיתים קרובות מדי מלב הבריות , ( בעיני התנ"ך נתפס האיש החפשי כאדם שנתברך בקניין משלו . כדי שיהיה אדם בן חורין לחלוטין , מן הדין שיוכל ליהנות מחירותו תחת גפנו ותחת תאנתו . חזון זד , עולה בקנה אחד עם התפיסה שהוזכרה בפרק הקודם — מהות המלכות שבאדם , תפיסה המכילה בתוכה משהו מעין "ממלכה" מוחשית . מן הראוי להזכיר כאן גם את העובדה שהספרות העברית הבתר מקראית , שהתפתחה באידיאל של האזרחות במלוא היקפה , התבססה אף היא על אותה הנחה שלפיה הקניין הוא משהו הטבוע באורח אורגאני בעצם הרעיון של החופש האזרחי ; "בעל הבית , " ריבון בביתו , יהיה מן העניין להשוות את האידיאל הזה עם האידיאלים המשתקפים בשימושי לשון של אומות אחרות . אצל היוונים הקדמונים התבטא שיא הגברות המעולה בנוסחת "קאל 1 ס קאי אגאתוס" — "יפה וטוב . " האנגלי מביע את הדמות המקבילה שלו לחבר המושלם של העדה בהכתירו אותו בתואר "ג'נטלמן . " הצרפתי אומר , בלא
|
|