|
|
עמוד:326
אם שתי הקבוצות הראשונות אינן אלא דבר היתול , לא הייתי אומר זאת על הקבוצה השלישית . על יסודות כאלה ניתן להגיע להסכם עם הערבים . עלייה קטנה — כזאת , שלא היתה משפיעה על אופייה הלאומי של הארץ , מתירה אף אמריקה הקנאית . ואילו כאן יש עוד אותו פיתיון , שכנדוניה לכל מאה עולים יהודים מובטח מיליון לירות ל"מפעל הבניין . " ל כ ר היו הערבים מסכימים , בלא ספק . אם שתי הקבוצות הראשונות אינן מעיזות "ללכת אל הערבים , " משום שלאמיתו של דבר הן מכירות בדווסר תקווה של תחבולתם ובחוסר מנוס של סירוב הערבים , — הרי הקבוצה השלישית "אינה מעיזה" מסיבה אחרת ; היא מפחדת , שהיהודים לצרחו פה אחד : "בשום פנים ואופן לא " ! וכמובן יצרחו כך . וכד מדשדשות במקום שלוש הקבוצות הללו של רודפי השלום — הגילוי חסר הטעם והתועלת המובהק ביותר של פריצותנו הרוחנית . לאחר שכתבתי מה שכתבתי עד כה , הראיתי את כתב היד למכר לא מפלגתי אחד . הוא שאלני : " הרי יתכן , שבאמת ניתן 'להרוויח זמן' ? אם נניח , ש'לא לנהוג בקמצנות , ' כפי שהתבטא הלז . והרי גם שנים מספר — יש בהן משום החלפת כוח מועילה . עוד 40 , 30 ואולי 100 אלף יהודים , עוד שורה של גקודות יישוב או שכונות יהודיות — הרי זה חשוב מאוד . האם מיטיבים אתם לעשות , שאתם מגלים את המשחק " ? זוהי שאלה רצינית , והגיע מועד להשיב עליה בגלוי . כן , אני "מגלה את המשחק" ברצון רב , משום שמשחק זה מזיק לנו , ובכל כוחנו יש לעשותו לבלתי אפשרי . קודם כל , המשכה של השיטה הנוכחית מחזק את יריבינו יחסית יותר מאשר אותנו . במילות החיבה של רודפי השלום יש אמת אחת : אנו , באמת , מעשירים את הערבים , ובכל המובנים . לא רק שאנו ממלאים את כיסיהם בזהב — בעד הכל , החל בחלקות אדמה וכלה במלפפונים וצנוניות , — אלא שאנו משלמים במסינו גם בעד בתי הספר הכפריים והעירוניים שלהם . נכון : אנו מלמדים אותם שיטות חקלאיות חדשות . אנו מלמדים אותם גיהות , וזה נותן אותותיו בתנאיה הדמוגראפיים של האוכלוסייה הערבית . הם מהלכים בביתני תערוכתנו , מתבוננים היטב בתעשייתנו , וכעבור שנה יתחילו לבנות אותם בתי חרושת עצמם , ואילו את ההון קל להם יותר להשיג — הוא יימשך ויגיע אליהם בעצמו , משום שאצלם העבודה היא זולה . אנו , לבסוף , מעלים אצלם , על ידי
|
|