1 בית היוצר

עמוד:12

כספים ובגדים למען הקרבנות . זיבוטינסקי נשלח מטעם המערכת לגיא-הטבח לחלקם לנזקקים , ושם , תחת רושם הזוועות , חל מפנה בחייו . הוא נתוודע בתוך כך לראשי הציבור היהודי — אוסישקין , טיומקין והמשורר כיאליק , שנזדעזע עמוקות למראה מחזות הטרגדיה וכתב את שירו הנודע "כעיר ההריגה , " שמחשש הצנזורה הרוסית הוסב שמו ל"משא נמירוב . " תנועת ההגנה העצמית החליטה לפרסם את השיר ברוסית ומלאכת התרגום הוטלה על ז'בוטינסקי . הרבה עשה זיבוטינסקי גם לפרסומו של השיר ברבים י בהופיעו באסיפות-האבל בערי "תחום המושב" היה הוא נוהג לדקלם את השיר ולהרעיד את לבבות מאזיניו גם בתיאור הדי הסיוט . בהקדמה לתרגומו ניסח זיבוטינסקי את עמדתו כלפי הפרעות ואת הלקח שיש להפיק מהן . בהגנה העצמית לא ראה משום תשובה הולמת להן ; פורקן-מה היה בה , אך מאזנה הממשי היה כאין וכאפס . ההיסטוריה היהודית בגלות היא פאסיבית , כי היא מוכתבת לפי רצון הזולת . גאולת ישראל תבוא רק בדרך האקטיוויזם ; העם יחרוץ את גורלו שלו במו ידיו . אין לסמוך על חסד לאומים , יש להתנער מן השאננות , להתלכד ולמרוד בגלות ובקלון שהיא ממיטה על ההמונים הנדכאים . לעולם לא יוושע העם אס יוסיף לתת גוו למכים ואם יתמיד בישיבה על הגדר ובנקיטת נייטראליות . הפתרון הציוני למצוקת היהודים בא לו לז'בוטינסקי כבהתגלות על סמך שתי מלים , שנשתיירו בפיסת-קלף של ספר-תורה , שמצא ליד בית-כנסת הרוס ו "בארץ נכריה" " ) גר הייתי בארץ נכריה" — שמות ב , ' כ"ב . ( "בשתי מלים אלה חבויה היסטוריה של כל פרעות-הרצח , " וכדי להינצל יש לשים קץ למארת הגלות בכל ההקדם . ז'בוטינסקי שינן את כתביהם הציוניים של פינסקר , ליליינבלום ואחד העם , אך יותר מאלה תרמו פרעות קישינוב לתהליך המפנה בחייו . ב 1903 הוא נדר נדר שיקדיש עצמו כל-כולו לציונות . באותה שנה הוא נבחר על-ידי ציוני אודסה לייצג אותם בקונגרס הציוני הששי בבאזל — הקונגרס הציוני הראשון שלו . מבחינת גילו עדיין לא היה זכאי להיות ציר ( טרם מלאו לו עשרים וארבע , ( אך נמצאו עדים ש"סייעו" לו לעבור את המשוכה הפורמאלית . במסדרונות הקאזינו בבאזל הרגיש עצמו זיבוטינסקי גלמוד . הרגשה זו של זרות בקרב "המשפחה הציונית" הרשמית עתידה ללוותו שנים רבות . רק צירים מעטים היו מוכרים לו . נאומו הראשון לא עלה יפה , על כל פנים , אם לדון לפי תגובת קהל הנבחרים . בנאומו יצא להגנתו של הרצל ושל הטאקטיקה שלו שלפיה מותר היה לו לשאת ולתת בענייני הציונות אפילו עם האנטישמי פלווה , השר הנודע לשמצה בממשלת הצאר , שנחשב

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר