|
|
עמוד:9
מדיניות העלייה בשנות החמישים במה היבטים ארגוניים והשלכותיהם החברתיות משה ליסק מאמר זה עוסק בעלייה לארץ ובקליטתה מקום המדינה ועד , 1956 מעבר לתקופה שבה מטפל כרך זה של 'עידן . ' בכל זאת סברה המערכת שמן הראוי לכללו ב'עידך , בשל חשיבות הנושא . במקורו הופיע המאמר בקובץ 'הגירה והתיישבות בישראל ובעמים , ' בעריכת אביגדור שנאן , הוצאת מרכז שז"ר , ירושלים תשמ"ב . מאמר זה יעסוק בכמה צדדים עקרוניים של מדיניות העלייה וארגונה בשנות החמישים . נושאים אלה לא וכו עדיין לטיפול רציני , ודאי לא מירי סוציולוגים , למרות שהיו להם השלכות חברתיות ודאיות לטווח הקצר וגם השלכות מרחיקות לכת , המורגשות עד עצם היום הזה . אין ספק שהשנים 1952-1948 היו השנים הגורליות ביותר בתולדות שיבת ציון החדשה . וזאת למרות כל מה שידוע לנו על מצוקותיהן של העליות הקודמות . היישוב היהודי עמד במלחמה קשה ביותר , שדרשה גיוס כמעט מוחלט של כל המשאבים . תוך כדי המלחמה צריך היה היישוב להיערך להקצאת חלק מן המשאבים לקליטת העלייה הגדולה . אין ספק שכשם שמלחמת העצמאות תחמה את התחומים הטריטוריאליים של מדינת ישראל לשני עשורים לפחות , קבעה העלייה של שנות החמישים גם את הנוף החברתי , על קווי הרכסים הגבוהים ועל נקודות השפל שלו . מבחינת הפריודיזאציה , אם נשתמש במושג ההיסטורי , יש להבחין , כשמדובר בשנים , 1956-1948 בשלוש או כארבע תקופות — כל אחת קצרה למדי . התקופה הראשונה היא תקופה שניתן לכנותה — השמות הם בוודאי זמניים לחלוטין — 'תקופת מחנות העולים , ' ממאי 1948 ועד אמצע שנת 1 1950 התקופה השנייה היא 'תקופת המעברות , ' מאמצע 1950 ועד אמצע 11952 התקופה השלישית היא תקופת הרגיעה וראשית הקליטה המתוכננת , שנמשכה מאמצע 1952 ועד אמצע 1 1954 התקופה הרביעית היא תקופת 'מן האונייה אל הכפר , ' שארכה בערך מאוגוסט 1954 ועד אמצע . 1956 אתייחס בעיקר לשלוש התקופות הראשונות . התקופה הראשונה — 'תקופת מחנות העולים' — היתה בבחינת 'שבר ענן . ' נחשולי העלייה הציפו למעשה את המדינה הצעירה עד כדי כך , המחבר הוא פרופסור לסוציולוגיה , האוניברסיטה העברית , ירושלים .
|
|