|
|
עמוד:5
בשנים אלה . מבחינה סוציולוגית אידיאולוגית מציין המונח "עלייה שנייה" שכבה מיוחדת של עולים , רובם ככולם צעירים . שעלו בשנים אלה לארץ ישראל והביאו עימם השקפות חברתיות ולאומיות מיוחדות . הם מתחו ביקורת חריפה על קודמיהם , אנשי העלייה הראשונה , וחיפשו דרכים לשנות את המציאות במושבות . ' לפי חישובי מרדכי אליאב ' , גדל היישוב היהודי כשנים 1914- 1904 בשלושים ושלושה אלף נפשות בקירוב — מ 55 אלף ל 88 אלף . בסוף התקופה היוו היהודים כ 12 אחוזים מכלל אוכלוסיית הארץ , שמנתה כ 700 אלף נפשות . כשליש מכלל גידול זה יש לייחס לריבוי הטבעי , ושני שלישים — למאזן ההגירה . חשוב להדגיש , כי אחוז העוזבים את הארץ מקרב חלוצי העלייה השנייה ( במובן הסוציולוגי ) היה הרבה יותר גבוה מאשר האחוז מקרב הקבוצות האחרות . אין בידינו נתונים מדויקים על היקף הירידה , אך לפי הערכות רבות הגיע מספר היורדים מאנשי 'העלייה השנייה' ( שוב — במוכן הסוציולוגי ) 4 לתשעים אחוזים בקירוב . שנת 1904 אינה מהווה כל נקודת מפנה לגבי הרוב הגדול של התושבים היהודים בארץ . בערי הקודש ובערים יפו וחיפה , שבהן התגוררו קרוב לתשעים אחוזים מכלל האוכלוסייה היהודית , לא התרחש כל אירוע מיוחד . לגבי המושבות , לעומת זאת , אירעה נקודת המפנה בשנת , 1900 כאשר הברון רוטשילד העביר את הטיפול בהן לחברת יק"א , שנקטה מדיניות שונה לחלוטין מזו שלו . גם מבחינת התנועה הציונית וקשריה עם מפעל הבנייה בארץ ישראל לא קרה אותה שנה דבר ( חוץ ממותו של ד"ר הרצל ;( המפנה האמיתי חל בשנת , 1908 כאשר נוסד ביפו 'המשרד הארצישראלי , ' בראשותו של ד"ר ארתור רופין . שנת , 1904 אם כן , היתה נקודת ציון לגבי ראשית תנועת הפועלים הארץ ישראלית , ולא לגבי מיגזרים אחרים של היישוב היהודי . העובדה שמייחסים לה משמעות כה מרחיקת לכת רק מוכיחה , עד כמה הצליחה תנועה זו להטביע את חותמה על היישוב היהודי בארץ ישראל ולהשפיע על ההיסטוריוגראפיה היישובית השפעה כה בולטת . במאמר זה לא אעסוק ב'יישוב הישן , ' שהמשיך להוות רוב באוכלוסייה היהודית , ומרכזו היה בירושלים , שמנתה בסוף התקופה כ 44 אלף יהודים ( כשני שלישים מכלל תושבי העיר . ( מובן שלא כל תושבי ירושלים נמנו עם 'היישוב הישן ; ' היו בה אלפי פועלים , מורים , סופרים , אנשי רוח ועסקני ציבור , שראו עצמם — ובצדק — כחלק מהיישוב החדש . אולם במאבק על הבכורה ביישוב החדש , שהתחולל בין יפו לבין 5 ירושלים , תפסה יפו את המקום הראשון . חשוב להדגיש , כי רוב המגבלות מטעם השלטונות , שהיו מוטלות על יהודי ארץ ישראל מראשית התחדשות היישוב היהודי בכפרי הארץ , נשארו בעינן . מקובל לעסוק במדיניות נגד ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בהקשר לתקופת העלייה הראשונה , ונוטים לשכוח , כי שום דבר לא השתנה שינוי עקרוני גם בעשור האחרון של השלטון 3 ארץ ישראל ויישובה במאה הי"ט , , 1917-1777 ירושלים , . 1970 עמי 4 . 335 גם בן גוריון וגם בי כצנלסון נוקטים מספר זה . 5 יהושע קניאל , המאבק בין ירושלים ליפו על ההגמוניה בישוב היהודי בתקופת העליה הראשונה והשניה , ( 1914-18 x 2 ) שלם . גי . ירושלים . תשמ"א .
|
|