|
|
עמוד:12
שיחות סודיות עם פייסל חוסייני , בניסיון לגבש הסכמות בין הפלסטינים לממשלת הליכוד על הסדר פוליטי בירושלים ; בשנים שלאחר מכן המשכתי , לא כאיש פוליטי אלא כאיש האקדמיה , בדיאלוג עם מנהיגי אש '' ף בטוניס ועם מנהיגים ערבים בירדן , במרוקו ובמצרים בניסיון למצוא הסדר פוליטי בירושלים . בתקופת השיחות בין ישראל ובין הפלסטינים בקמפ-דייוויד 2000 ובטאבה , 2001 שבמרכזן עמדה סוגיית ירושלים , שימשתי יועצו של ראש הממשלה אהוד ברק לענייני ירושלים . מן הצד האחד סייעה לי מעורבות אישית זו לראות את התהליכים מבעד לעיניהם של קובעי המדיניות . נוכחתי לדעת עד כמה צודקים דבריו של אהרן וילדבסקי , מגדולי החוקרים של המדיניות הציבורית , שכתב : "מחקרים רבים בתחום המדיניות הציבורית נוטים להיות היסטוריים , בעוד שמה שנחוץ הוא לחבור לעולם העבודה של האנשים הפוליטיים הללו ; עלינו לראות את העולם דרך עיניהם" . מן הצד האחר , בשל קרבה זו לאירועים התלבטתי בעת כתיבת הספר לגבי יכולתי לתאר את המדיניות באופן אובייקטיבי - אקדמי ולא אישי . חששתי כי קרבתי לקובעי המדיניות ולתהליכי קבלת ההחלטות תהיה לי לרועץ במהלך הכתיבה . היו אלה עמיתיי באקדמיה , חוקרים ומרצים , שעודדו אותי במהלך הכתיבה להשתמש דווקא בידע האישי שלי , וציינו את חשיבות היכרותי עם תהליכי המדיניות . לנגד עיניי עמדו גם דבריו של ההיסטוריון האירופי ג'ורג' מוסה : "שנים רבות חלפו עד שהבנתי שכתיבה על בעיות היסטוריות שנגעו בחיי אינה מחסום בהבנת המציאות . " התלבטותי גרמה לי לנהוג משנה זהירות בתפישת המציאות ובניתוח המדיניות הישראלית . הספר אינו מתיימר לסכם את ההיסטוריה הפוליטית , המרתקת כשלעצמה , של ארבעים שנות שלטון ישראל בירושלים המאוחדת . בחרתי להציג היבט צר יחסית של תהליכי קבלת ההחלטות ושל אירועים מדיניים חשובים , ולנתח את תוצאותיהם בכלים מחקריים , כפי שלמדתי וכפי שאני מלמד את תלמידיי באוניברסיטה . הקריטריון להצלחה בעיני קובעי המדיניות היה הגשמת שישה 'יעדים לאומיים' . התמקדתי , אפוא , בניתוח ששת היעדים הללו : היעד המדיני - השגת לגיטימציה בין-לאומית לריבונותנו בעיר . היעד הטריטוריאלי - מאמץ התיישבות במזרח העיר כדי לבסס את שליטתה של ישראל שם . היעד הדמוגרפי - הגדלת הרוב היהודי כדי להגיע לעיר חד-לאומית ולמנוע אפשרות של עיר דו-לאומית .
|
|