|
|
עמוד:172
מבחינה כנסייתית חייב ההיגיון שישב בצור , שהיתה הארכיבישופות הראשונה במעלה בפטריארכיית ירושלים . לחלופין , יכול היה לכונן את מושבו ביפו , שלא היה לה בישוף קודם לכן , ושהיתה חלק מפטריארכיית ירושלים . ייתכן כי מיקומה על הגבול המצרי נחשב מסוכן . ברם , נראה כי התפיסה שמקום הפטריארך הוא לצד המלך היא שהכריעה את הכף . החלטתו של הפטריארך נתקבלה על פי העיקרון שאיפיין את כל תולדות פטריארכיית ירושלים הצלבנית ! , Provincia = Regnum דהיינו , על הפטריארך לפעול לצד המלך ובמקביל לו . והואיל והמלך קבע את מקום מושכו בעכו , בירתה ומרכז עצביה של הממלכה השנייה , כך עשה גם הפטריארך . בכתובת על חותמות של תעודות הצליינים מראשית המאה הי"ג , שניתנו על ידי הפטריארך , מופיע הנוסח : 'לאחר שירושלים נכבשה על ידי הסךקנים הועבר המושב ( הפטריארכלי ) לעכו ' . ' שלב נוסף במיסוד מעמדו של פטריארך ירושלים כפרימאט חל בתקופת כהונתו של אל 5 רט , בישוף ורצ'לי , ( Vercelli ) שכיהן כפטריארך בין השנים , 1214-1206 ואשר קיבל מהאפיפיור אינוקנטיוס השלישי גם מינוי לתפקיד של לגאט אפיפיורי . אמנם , מתחילה היה זה מינוי אישי לתקופת כהונתו , אך במרוצת הזמן הפך הפטריארך , כמוהו כפרימאטים במקומות אחרים , גם ללגאט אפיפיורי קבוע , המוכר במרוצת המאה הי"ג בתואר ? _' \ Legatus Natus מעמד זה הרחיב בהרבה את סמכויות הפעולה של הפטריארך . בשנת 1258 קיבל הפטריארך סמכויות פיקוח על המסדרים הלוחמים . ' צעד זה היה בגדר הקלה פרוצדוראלית על ממלכת הצלבנים , משום שאיפשר טיפול בבעיות חוקיות רכות שפתרונן נדחה משום שניתן היה לפתרן רק ברומא . יחד עם זאת , היה בשילוב זה של פטריארך ולגאט גם משום סיכון או הכבדה , שכן לעתים התעורר ניגוד בין העמדות שהיה על הפטריארך לייצג ו מצד אחד , האינטרסים של הדיאוקםיה שלו , ומצד שני , האינטרסים האפיפיוריים . האירוע הדרמאטי ביותר . ואולי גם המגוחך ביותר בתולדות כנסיית ירושלים הצלבנית , היה כרוך בשהותו של הקיסר פרידריך השני הוהנשטאופן ( Hohenstaufen ) בארץ ישראל בשנת . 1229 הקיסר , שקיבל על עצמו לצאת למסע צלב , הוחרם על ידי האפיפיור כשנת 1227 משום שלא יצא למסע בתאריך שהתחייב לו . כשהגיע לממלכת הצלבנים המשוועת לעזרה , היה במעמד של צלבן מוחרם . יתר על כן , פרידריך השני היה נשוי ליולנדה , ( Yolande ) יורשת הכתר הצלבני , והיא ילדה לו את בנם קונךאד , שהיה יורש העצר המוכר . יולנדה מתה בשנת , 1228 ועל כן ( על פי החוק של ממלכת הצלבנים ) היה פרידריך העוצר החוקי לבנו בתקופת קטינותו . מנקודת ראות כנסייתית , הפטריארך ורבי הכנסייה האחרים נקטו כלפי פרידריך עמדה נוקשה ועוינת . למרות הנחיצות בקבלת סיוע צבאי , הקיסר היה מוחרם על ידי האפיפיור ואסור היה לקיים עמו מגע . יש אירוניה בכך שדווקא פרידריך הצליח להחזיר לידיים נוצריות את נצרת , בית לחם וירושלים ( להוציא את הר הבית , ( וכל זאת במשא ומתן עם הסלטאן המצרי אלכאמל , ללא שפיכות דמים . הקיסר מיהר לעלות לירושלים על מנת לקבלה לידיו מידי המוסלמי , ביום 17 למרץ . 1229 למחרת לבש המלך בגדי מלכות ושם כתר לראשו בכנסיית הקבר , כדי לציין בטקס ממלכתי את החזרת ירושלים לידי הצלבנים , כפי שהעידו דבריו במכתב ששלח מירושלים להנרי השני מלך אנגליה " . _torum Terrae Sanclae , Jerusalem 1974 , p . 74 S . de Sandoli , Corpus Inscriptionum Crucesigna- 4 _iJ " _* י ; Delaville , Canulaire , no . 2797 יראה : המילטון , עמי 268 הערה . 3 נ Hiswriarum , ed . H . G . Hewlett , Rolls Series , Rogeri dc Wendover , Liber qui Dicitu Flores _LXXXIV , London I _886-X 9 . p . 365
|
|