פרק עג

עמוד:13

חכמתי , ולפיכך אין בו אספקטים לאומיים . נראה אפוא שהמילה "עמו '" משמשת כאן במשמעות ציבור , קהל גדול , ואין היא מוסבת על ישראל או על עם אחר כלשהו . משום הצלחותיהם של הרשעים הקהל בא , נוהר " ) ישוב ( " אליהם . לפי פירוש אחר , הרשעים הולמים , מכים את העם שוב ושוב . ימי מלא ימצו למי . העם נוהר אליהם " ) ימצו למ . ( " 1 כזרימתם של מים רבים " ) מי מלא . ( " פירוש אחר : והעם מזיל דמעות וממצה את כל דמעותיו . [ יא ] ואמרו : איכה ידע אל . התפיסה כאן זהה לתפיסת הכתוב : "וישמן ן ^ רון ויבעט" ( דברים לב , טו , ( כלומר : הצלחתם החברתית והכלכלית של הרשעים הביאה אותם אפילו למחשבת כפירה בסמכות האלוהית , או לפחות בידע האלוהי , בסברם שאין "דעה בעלי 1 ן . " בחטא זה יש דרגות שונות : הנביא צפניה , למשל , תוקף סיעה בירושלים שסברה : "לא ייטיב ה ' , ןלא ! לע " ( צפניה א , יב , ( כלומר : האל אינו מסוגל להשפיע על המאורעות לטוב ולרע . דרגת חטאם של הרשעים במזמורנו חמורה יותר ; הס סוברים שהאל אינו יודע כלל על הקורות . [ יב ] הנה אלה רשעים , ושלוי עולם השגוי חיל . לשון סיכום לכל פרשת הרשעים שהרבו " ) השגו , " מלשון שגיא ) חיל-רכוש וכוח-וזכו לשלוות עולם , היא שלווה עילאית , והשווה : "מדוע דרך רשעים צלחה , $ לו כל בגדי בגר " ( ירמיה יב , א . ( [ יג ] אך ריק זכיתי לבבי ואךחץ בנקיין כפי . המשורר קובע בייאושו , שלשווא שמר על צדיקותו , על לבו הנקי ועל טוהר מעשיו , שהרי אין הוא זוכה , לדעתו , לגמול הראוי . [ יד ] ואהי נגיע כל היום , ותוכחתי לבקרים . למרות כפיו הנקיות וזוך לבבו ( יג ) הוא סובל פיסית ונפשית "כל היום " וכל הימים " ) לבלןךים . ( " נטו ] אם אמרתי אספרה כמו , הנה דיר בניך בגדתי . כאן מסביר המשורר את הטעם לכך שלא נעשה רשע . "אספרה כמ - " 1 רצונו לספר , לדבר , כמו הרשעים , כלומר : להיעשות כמותם , נעצר ולא יצא אל הפועל , משום שידע שבכך הוא בוגד ב " ד 1 ר בניך , " היינו : בעדת הצדיקים . השורש ספר משמש מילה מנחה במזמור , והוא מופיע פעמיים : כאן , בסוף הקטע על הבעיות שמעלה המשורר , ולהלן , בסוף קטע הפתרונות החיוביים של המזמור ( פסוק כח . ( מהנמקתו לכך שחזר בו מרצונו להידמות לרשעים , עולה שהוא רואה עצמו אדם שהקהל נושא אליו עיניים ולומד ממנו . דבר זה הביאהו למחשבה , שהחלטתו האישית להיעשות רשע לא יצאה אל הפועל , משום שהיא עלולה להשפיע לרעה על עדת המאמינים הרואים בו דמות קובעת , שמעשיה ראויים לחיקוי . [ טז ] ואחשבה לדעת זאת , עמל היא בעיני . אפשר שהפסוק חוזר על הרעיון של הכתוב הקודם , ואזי פירושו הוא שלא רק שאין המשורר רוצה לספר כמו הרשעים , אלא אפילו עצם המחשבה להיות כמותם נתפסת אצלו כעמל , היינו : כפשע . מאידך גיסא , יש פרשנים כאבן עזרא , המפרשים את הפסוק כהודעת המשורר , שכל ניסיון שלו לחשוב על חידת הגמול האלוהי בדבר הצלחת הרשעים וכישלונות הצדיקים גרם לו טורח נפשי גדול " ) ץמל . ( " [ יז ] עד אביא אל מקדשי אל , אבינה לאחריתם . כאן מתאר המשורר את הנסיבות שהביאוהו להארה , ונזכר כאן הכיוון של הפתרון "אבינה לאחריתם . " ב " מקן ^ י אל" נודע לו הגורל המר הצפוי לרשעים המצליחים . לא ברור אם מדובר במקדש ממש-אם ההארה באה כשנכח בטקס כלשהו במקדש , או שכוונת המשורר להבזק פתאומי של הכרה , שהוא מדמה אותה לחוויה דתית , מעין זו המתרחשת בזמן נוכחות במקדש . [ יח-כ ] הפתרון לשאלת "רשע וטוב לו " מיוסד על העיקרון המקובל בספרות החכמה : הצלחת הרשעים אינה אלא זמנית . כלומר , המצב שהמשורר מתאר בתחילת המזמור בדבר הצלחת הרשעים הוא בר חלוף , ובקרוב מאוד הוא עתיד להשתנות מן הקצה אל הקצה . תיאור זה בא לידי ביטוי בפתגמי חכמה בספר משלי , ואפשר למצוא כמותו גם בספר איוב . אולם באותם דברי ספרות מוצעים גם פתרונות אחרים , שניכר לעתים כי הם עדיפים בעיני חוגים אחרים של חכמים . כזה הוא , למשל , ספר איוב המביא מחד גיסא , את הפתרון השבלוני בדבר זמניות הצלחתם של הרשעים , ומאידך גיסא יש בו פתרונות אחרים , שניכר כי בעל ספר איוב מעדיף אותם על הפתרון השבלוני . [ יח ] אך בחלקות תשית למי , הפלתם למשואית . הפתרון שהמשורר הגיע אליו מצרף לתפיסה בדבר זמניות הצלחתם של הרשעים גם את הרעיון , שהאל תורם להצלחתם "בחלקות , " בערמומיות , כדי לגרום להם - rt ( wrrrt לחורבות ( השווה להלן , עד , ג : "הרימה פץמיף למחאות נצח . ( " כל זאת כדי שמפלת הרשעים תהיה מורגשת יותר , בבחינת "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא . " [ יט ] איך היי לשמה כרגע , ספי תמי מן בלהות . המשך אותו הרעיון בדבר האל המתכנן את מפלת הרשעים ותיאור הביצוע . - arccrtrc לחורבה כמו "למבואות" שבכתוב הקודם " . ספו" - בא עליהם הסוף . כאן ובכתוב הבא מופיעה שורת לשונות של מהירות : " כךגע , " "מן בלה 1 ת , " "כחל 1 ם מהקיץ" ( כ , ( במגמה להביע את רעיון נפילתם המהירה והפתאומית של הרשעים . [ כ ] כחלים מהקיץ אדני בעיר צלמם תבזה . "בעיר " - בהעיר , בהתעוררות , בבת אחת , יבזה האל את צלמם , ישפיל את דמותם וכבודם של הרשעים , שעד כה נחשבו למצליחנים ולבלתי פגיעים , עד כי העזו להחציף דברים אף כלפי השמים . [ כא - כד ] עתה , כשהגיע כבר המשורר לפתרון אחד בדבר הטעם להצלחת הרשעים , הוא ניגש לעסוק בסוגיה השנייה-שאלת "צדיק ורע לו . " אם ביחס לשאלה הראשונה הוא חוזר בעיקרו של דבר בצורה שבלונית על המצוי בספרות החכמה , הרי כאן הוא עיקר חידושו . נכא ] כי יתחמץ לבבי , וכלייתי אשתינן . המשורר חוזר לתקופה הקודרת של ייסורי נפשו , כאשר נחמץ לבבו מעצב ומדיכאון למראה ההתרחשויות , שאת פשרן לא הבין . " וכליותי אעותונן " - ביטוי מקביל לתיאור מצוקת נפשו " . אשתונן " גזור מן השורש שנן , ומשמעו : כשנפגע בפנימיותו , בנפשו , כאילו ננעץ בו חץ שנון , חד . [ כב ] ואני בער ולא אדע , בהמית הייתי עמך . עתה הוא יודע , ועל כך הוא כועס על טיפשותו משום שנהג ללא תבונה , כבער , ככסיל , או כבהמות . ושמא יש לראות כאן שני לשונות נרדפים , ואזי "בער" הוא בעיר , שם נרדף ל"בהמית . " [ כג ] ואני תמיד עמך , אחזת ביד ימיני . עתה הוא יודע שתמיד היה האל עמו , אלא שעד כה הוא לא היה ער לכך . האל אחז ביד

דברי הימים הוצאה לאור בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר