|
|
עמוד:10
10 טארק חג׳י ההתמודדות עם ארגונים אלה מחייבת את הרפורמה הכוללת, אשר על עיקריה הוא חוזר גם בספר זה . להערכתו, התמודדות עם קנאי הדת ותומכיהם באמצעות כוח הזרוע של כוחות ביטחון הפנים והצבא אינה הפתרון, ובמידה מסוימת היא חלק מהבעיה . את האחריות למציאות החברתית והפוליטית הקשה בארצו תולה חג׳י בראש ובראשונה בגורמים פנימיים, ובכך מציע חלופה להסברים הרווחים שלפיהם האחריות למציאות זו נטועה בנסיבות היסטוריות של המורשת הקולוניאלית והסכסוך המתמשך עם ישראל . חג׳י מוצא בשלטון האוטוריטרי שהתבסס במצרים בעקבות הפיכת "הקצינים החופשיים" ( יולי, 1952 ) את המקור לבעיות היסוד שעמם מתמודדת מצרים בהווה, ובעיקר במדיניות הכלכלית הכושלת שחיסלה את הסקטור הפרטי, באימוץ מדיניות חוץ וביטחון שהובילה לתבוסה במלחמת יוני ,1967 ובכישלון החרוץ של מערכות החינוך וההשכלה הגבוהה . השינויים שיזם הנשיא אַנְוַר סאדאת, ובראשם "הפתיחות הכלכלית" ( אִנְפִתַאח ) והרה-אוריינטציה במדיניות החוץ והביטחון, היוו תפנית חיובית אשר הסכם השלום עם ישראל והפתיחות למערכת הכלכלית ולשווקים העולמיים היו בין הישגיה הבולטים . אולם המשטר לא נקט במהלכים משלימים לקידום משטר דמוקרטי, והמגבלות על חופש הביטוי והתנועה נותרו כפי שהיו . תוכניות חיוניות לשיקום מערכת החינוך לא מומשו . מנגנוני השלטון והבירוקרטיה המשיכו להתנהל באופן לא יעיל, תוך היעדר שקיפות . השחיתות בסקטור הציבורי והעסקי הפכה לתופעה שכיחה . מרבית ערוצי התקשורת והמדיה המקומיים נותרו בשליטת השלטון, ואמצעי תקשורת עצמאיים היו נתונים לפיקוח וצנזורה . בשיח הציבורי לא ניתן ביטוי משמעותי לערכים של קבלת האחר, שוויון מגדרי, הגנה על מיעוטים, ולחשיבות השלום עם ישראל . ״הפתיחות הכלכלית״ והרה-אוריינטציה המדינית והביטחונית העניקו למצרים אפשרות נוחה להשתלב וליהנות מפירות
|
|