|
|
עמוד:11
העוסקים בפסיכואנליזה בהקשריה התרבותיים . באמצעות במה זו אנו מקווים לעודד ולהמריץ שיח מחקרי המתרכז בחשיבה הפסיכואנליטית הבין-תחומית ודיאלוג פורה בין הפסיכואנליזה לדיסציפלינות אחרות . אדיפוס בפריז - נובלות פסיכואנליטיות , מאת מישל גרנק ( יצא לאור בצרפת בסדרה Penta Edition "Psychanalyse, art et civilization " בשנת 2018 ) כולל שלוש נובלות . הספר יוצא דופן בין סדרת ספרי נרקיסוס המפרסמת הגות פסיכואנליטית, אך הקורא המתעניין ב"פסיכואנליזה בין-תחומית" ימצא בו עניין רב . על תיאורי המקרים של פרויד נאמר שקוראים אותם כמו רומנים . על הנובלות הפסיכואנליטיות הכלולות בספר זה אפשר לומר שקוראים אותן כמו תיאורי מקרים . מתווספת לכך תוספת העונג הכרוכה בסיפור דמיוני . בין הספה הפרוידיאנית לזכוכית המגדלת של קונאן דויל, הקורא מובל - כמו אדיפוס - דרך חידות ומזימות אל תפניות מפתיעות, ללא אשמים וללא פשעים . בקרשנדו דרמטי רב-תנופה מישל גרנק מעמיד לפנינו מראה שבה אנו יכולים לזהות את עצמנו, לשמוע את הדי הנפתולים של החיפוש הלא-מודע שלנו, חיפוש אחר אמת שהיא תמיד סובייקטיבית, חבויה, נשכחת - או שרק דימינו לשכוח . הספר כולל שלוש נובלות, דרכן הקורא נחשף לקונפליקטים, אולי אפילו לייסורים, של ז׳וזיאן לאון, פסיכואנליטיקאית מבריקה ומוכרת בצרפת, של ד״ר בּוּרוּ, רופא משפחה ותיק ורגיש לתופעות לא מודעות וז׳אן-פול, מתמחה בפסיכיאטריה שמגיע לבית-חולים מקומי . שלושתם נדרשים להתמודד עם מטופלים בלתי רגילים, שתובעים מהם התעמתות של ממש עם הרגשות, הפנטזיות והתהיות שהם מעוררים . על אף שמדובר בסיפורים דמיוניים, הם מאפשרים לנו לגעת בממשות של המציאות במצב האנליטי . שלושת הקלינאים נחשפים לעוצמתן של ההעברה וההעברה-הנגדית, עם כל המורכבות והכאבים שהן מכילות . אולם זאת דווקא ההליכה אדיפוס בפריז 11
|
|