|
|
עמוד:14
[ 14 ] המודרניים הראשונים בישראל שבה אין שימור של תרבות הקולנוע, נהרס המבנה המיתולוגי לטובת הקמתם של מגדלי מגורים . היסטוריוגרפיה מקיפה של הקולנוע התיעודי הישראלי לא נכתבה מעולם . מאגר מידע מקיף המאפשר סקירה של כל או למצער רוב הסרטים התיעודיים שהופקו כאן מאז שנות השלושים – אינו קיים . רוב הסרטים עצמם אינם זמינים בערוצים ייעודיים וברשת האינטרנט ( מעטים בלבד ניתנים לאיתור ולצפייה ביוטיוב ) . מבחינות רבות נשאר דל השיח על אודות הקולנוע התיעודי בעשורים שבין הריאליזם הציוני של שנות השלושים והארבעים ובין ראשית שנות השמונים . הוא מסתכם בעיקר בסרטיו של דוד פרלוב, שיצירותיו החשובות בירושלים ( 1963 ) , יומן ( 1973 - 1983 ) ו ביבה ( 1977 ) זכו לשחזור דיגיטלי ולהקרנות מחודשות בפסטיבלים ובסינמטקים בארץ ובעולם . סרטים רבים שנוצרו באותה תקופה נמצאים בארכיונים ( בטלוויזיה הישראלית, בשירות הסרטים הישראלי, בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב, בארכיון הסרטים הישראלי שבסינמטק ירושלים ) , אך טרם זכו להתייחסות מספקת במחקר . אוסף מלא ומסודר של הסרטים, שמאפשר מעקב אמין אחר כלל העשייה, אינו קיים . 5 מקום הארכיון היה ועודנו אתר בעל חשיבות עליונה של זיכרון לאומי, שבו מאוחסנים מסמכים וטקסטים המייצרים את הזהות הקולקטיבית ואת ההיסטוריה הייחודית של כל לאום ולאום . עם זה, "הזיכרון הארכיוני" אינו מבוסס על נרטיב היסטוריוגרפי אלא על סידור של יחידות . על כן 6 השימור של הסכנה האורבת לארכיון היא של "אנטרופיה של נתונים" . הפריטים בתנאים נאותים אף הוא חלק מ"הבעיה של הארכיון" . הארכיון לעולם אינו שלם, הוא פרגמנטרי . חומרים רבים הושמדו או לא קוטלגו, ועל כן החוקר או ההיסטוריון אינו יכול לגלות אותם . נוסף על כך, "הבעיה של הארכיון" נעשית גם הבעיה של "אמינות הזיכרון הלאומי" . תודעת השימור שהייתה דלה ממילא במשך עשורים רבים, גרמה לכך שרק סרטי עלילה ישראליים "חולצו" משיני הזמן ועברו תהליך של שחזור והנגשה מחדש לקהל הצופים והחוקרים באמצעות די-וי-די וערוץ ייעודי . עם זה, לפחות ככל שהדברים אמורים בחומרי רשות השידור, אפשר היום לצפות בכמה מהם ברשת, והחומרים כולם עתידים לעבור תהליך מקיף של דיגיטציה בפרויקט שימור שתאגיד השידור הציבורי כאן
|
|