|
|
עמוד:14
ה צעה לסדר 1452 למידת ודאות גבוהה יותר על מידת מעורבותו של המודה ותמנע מראש זיהום של ההודאה ושל החקירה כולה . פרט כזה, על כן, יכול לשמש תוספת ראייתית מסוג סיוע . לצד זאת, מכיוון שהשאלה מה ידעו החוקרים ומה לא ידעו אינה פשוטה למענה — אם החקירה מתועדת במלואה מראשיתה, מומלץ לייחס משקל מסוים, מוגבל, לפרט מוכמן שלא ידוע ברבים אך ידוע לחוקרים, כך שייחשב דבר- מה נוסף . ( ד ) התניית מעמדה של ראיה כ"דבר-מה נוסף" בשלושת התנאים האלה : עליה לאמת פרטים בהודאה ( תנאי שמתקיים כבר עתה ) ; עליה להיות חיצונית לנאשם ; ועל הרשויות החוקרות לעשות ניסיונות כנים להפריכה . ראוי להתייחס ל"דבר- מה חסר" ול"דבר-מה סותר" כאל ראיה המפחיתה ממשקל ההודאה . מוצע שבית המשפט ינסה לרכך את השפעתה הרבה של ההודאה על ידי עמידה אקטיבית על טיבה — כך שכאשר נאשם חוזר בו מהודאתו, בית המשפט ידרוש לקבל הסבר מדוע בחר הנאשם למסור הודאה למשטרה אשר נוגדת את האינטרס האישי שלו . בנוסף, יש להכיר בחוסר הטעם לזקוף לחובת הנאשם את האי-יכולת שלו לזכור מה בדיוק התרחש בחקירה, מה קדם למה, מה בדיוק נאמר לו וכולי . ספק רב אם אפשר לצפות מאדם לזכור את כל הפרטים האלה, בייחוד לנוכח ההשפעות הפסיכולוגיות שחקירה לוחצת יוצרת אצל הנחקר, ובפרט חוסר התמצאות באשר לזמן ולמקום . הן על התביעה והן על בית המשפט לגלות קפדנות יתרה כאשר מתגלה שקר כלשהו מצד המשטרה . ( ה ) הגנה מוגברת על נחקרים השייכים לקבוצה המועדת לאפליה והטמעתם של אמצעי זהירות : ראשית, על המותב להכיר בסיכוי שהנחקר שייך לקבוצת סיכון לא בהכרח מתוקף נסיבותיו האישיות אלא מתוקף שיוכו האתני, אשר ייתכן שהביא להשלמות סטראוטיפיות מצד חוקריו ; שנית, הכרה בכך שהנחקר חשוף לנטיות דומות מצד המותב עצמו, קל וחומר לאחר שהוצגה לו הודאתו של הנחקר ; ושלישית, על מערכת המשפט להטמיע את עריכתם של מבחנים אשר יסייעו לבחון את מידת ההטיה . מכיוון ששופטים עשויים להיות בעלי ביטחון יתר באשר ליכולתם לשלוט בנטיותיהם הקוגניטיביות, מבחנים אמפיריים יסייעו בניטור אובייקטיבי יותר וישקפו את מידת התיקון הנחוצה ואת היקפה . חינוכם של השופטים באשר לנטיות טבעיות אלה גם הוא הכרחי, הן בהשתלמויות ייעודיות לשופטים מכהנים והן בלימודי ההכשרה .
|
|