|
|
עמוד:8
8 | שיחות מהמטבח — מבוא לטיפול בבישול ומייצג קשרים ומערכות יחסים . השפה ה"בישולית" היא שפה שאנו דוברים אותה, במודע או לא במודע . לבישול הגעתי בשלב מאוחר בחיי . להבדיל ממבשלים רבים, שמאז ילדותם נצמדו לאימהותיהם ולסבתותיהם כדי לעקוב אחר מלאכת הבישול, מעולם לא הבעתי בכך עניין . שנים אחר כך, אחרי שבן זוגי העניק לי סדנת בישול כמתנת יום הולדת, נשביתי בקסם המטבח . תחילה משכו אותי תוצרי הבישול, כלומר המנות עצמן, והתחושה המשכרת שאני יכולה ליצור דברים מורכבים וטעימים במו ידי . בהדרגה נחשפתי לחומרי גלם מיוחדים, להיבטים תרבותיים ולממדים ההיסטוריים והפוליטיים של העיסוק במזון . הבישול הפך להיות מתחביב לעיסוק שמילא את זמני, הביא אותי למסעדות משובחות בארץ ובעולם והסתמן כציר מרכזי בחיי . באמצעות הבישול והמטבח, הדירה שבה התגוררנו אז הפכה להיות בית . עשרות שעות מטבח עזרו לי לפרק ולהרכיב מחדש חלקים בנפשי, לבשל ולשאול מי אני, לאפות ולתהות מה אני רוצה לעשות בחיים, לאדות ולהבין מה משמח אותי ומה מניע אותי קדימה . ככל שהעמקתי בעולם הבישול, כך גברה הרגשתי שמדובר בפעילות מורכבת ורבת- פנים ושהפוטנציאל שלה לתמורות בגופו ובנפשו של האדם הוא כמעט בלתי מוגבל . מקומו של הבישול בחיי, בנוסף לתחושה שהמעשה הטיפולי חסר דבר-מה שנעלם ממני, הולידו בראשי את השילוב, את ההכרה בכך שהבישול הוא השפה האבודה אותה אני מחפשת . ההבנה הזו שלחה אותי חזרה אל ספסל הלימודים . ראשית, ללימודי שילוב כלים אמנותיים בטיפול, מתוך המחשבה שמה שנכון לגואש וחימר, יהיה נכון לשוקולד ובצק . לאחר מכן, בשילוב עם התנסויות ראשונות במפגשי בישול טיפוליים שערכתי, הבנתי שכדי לתרגם את הפרקטיקות שאספתי וניסיתי לשפה טיפולית סדורה, יש צורך במחקר אקדמי רציני יותר . שבתי אל בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, למחקר תזה שעסק בטיפול בבישול עם אוכלוסיית בני נוער שלמדו בחינוך מיוחד . מחקר זה נתן תשובות ראשוניות, שרק גירו את
|
|