|
|
עמוד:9
9 חיים בשפה, חיים בתשוקה אסתר : כאן יש לציין שההיבט האתי משותף לאסכולות ה"רוחניות", כלומר אלה שיש להן קשר עם דת, ולאסכולות ה"נפשיות" ; כאן וגם שם יש הנחות בסיס באשר לשאלה "כיצד לחיות" . אני מציינת זאת דווקא כי "אנשי הנפש" אינם ששים להשוואה בינם לבין "אנשי הרוח" . ואולם, את ההבדלים בין אסכולות רוחניות ונפשיות נצטרך לחפש במקום אחר . יהודה : אכן, אתיקה היא היבט משותף להן . ועם זאת, התשובה לשאלה הזאת יכולה להיות שונה עד מאוד בין אסכולות, והיא קשורה בהנחות הבסיס של כל אסכולה כזאת באשר למבנה הנפש ולעקרונות הפעולה שלה . והנה, הפסיכואנליזה הלאקאניאנית באופן מסורתי נבוכה מהעניין הזה של האתיקה . אסתר : מדוע נבוכה ? יהודה : היא מסתייגת מן האפשרות להגיד לאנשים כיצד לחיות . בסביבה הזאת של העיסוק באתיקה יש פרדוקס : מצד אחד, אתיקה משמעה להשיב על השאלה כיצד לחיות . מצד אחר, עיקרון מרכזי של האתיקה של הפסיכואנליזה הוא שאדם יחליט לבדו באשר לערכים שלו, לתשוקות שלו ולאופן שבו הוא מנהל את היחסים בין תשוקותיו לערכיו . לכן, הסעיף הראשון בהכוונה הזו חייב להיות : חובת ההחלטה כיצד לחיות מוטלת עליך — על האדם עצמו . אסתר : העיקרון הראשון הזה, שלפיו אדם מכריע בעצמו באשר לחייו, מעורר שאלה : האמנם הסובייקט לבדו יכריע ? ללא מגבלות כלל ? האם אין גבולות חיצוניים להכרעה שלו ? יהודה : ודאי שיש מגבלות . אלה הן המגבלות שנגזרות מן הקלפים שאותם קיבל, ואחד הקלפים, באופן פרדוקסלי, מייצג את המידה שבה הוא מאמין שהוא חופשי, ובאופן כללי — שיש חופש בחירה . שיקוליו וטעמיו נכפו עליו עוד טרם לידתו, אך כשרצונו לשנות או, לחלופין, להשלים עם נטייה זו או אחרת שלו — הוא יכול להיות יותר חופשי . ככל שהוא יודע יותר עד כמה אינו חופשי מן
|
|