|
|
עמוד:12
12 מירון ח . איזקסון בלבד . השם "אדם", הלקוח מהמילה "אדמה", מורה על יכולת האדם להצמיח מתוכו . ו היחס בין זמן למקום הוא בוודאי עיקרי . האם בתרבויות שונות ניתן לקבוע את הדירוג בין השניים ? האם בתפיסה היהודית ניתן לקבוע עדיפות כלשהי לזמן אף שגם למקום מרכזיות ברורה ? נדמה שפתיחת התורה במילה "בראשית" רומזת על יתרון קל זה . מעניין לציין בהקשר זה את דברי המשנה ביחס שבין כוונה לא רצויה בקורבן מצד זמן הקרבתו לבין כוונה זרה מצד מקום ההקרבה . עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שמילת בראשית מכילה בקרבה גם מימד אפשרי של מקום . הרי הא – ל לא ברא בזמן מסוים בהיות הזמן אחד הברואים ! העולם גם לא נברא ממקור כלשהו, שהרי לא היה כזה לפני הבריאה . ה"בראשית" נוצרה כחלק מהבריאה, ובמובן זה יש בה מימדים ומרחבים שמהם יצוצו המרכיבים הבאים . ז האם ייתכן עולם ללא אדם ? האם יש "משמעות" לתופעות טבע שקורות אם אין מי שצופה ומדווח ? "ואדם אַיִן לעבוד את האדמה" ( ב, ה ) . פרשת בראשית מדווחת על חסרונו של האדם בעולם, אך לא מונעת את האפשרות של קיום עולם בלעדיו . ח אחת מנקודות הפלא הרבות בתורה היא פסוקים שניתן לקראם כתיאור "אובייקטיבי", אך ניתן גם לקרוא אותם כציטוט מישהו שמדבר . מה מעמדו של פסוק כד בפרק ב, "על כן יעזוב איש [ . . . ] " ? האם זאת קביעה בריאתית, או שמא זה המשך דברי האדם הקובע
|
|