|
|
עמוד:14
14 חולם ביידיש המרה, ובמיוחד וודקה, ולא התנזרתי גם מיין, שעליו נאמר שרק הוא משמח לבב אנוש . האהבה הזאת עזרה לי גם בהמשך החיים להיחלץ ממצבים קשים ומהדרך העקלקלה שהמתינה . בסבא שלי קשור גם זיכרוני מהחנות שניהל במרכז השוק של השטעטל . אהבתי לבוא לשם, כי תמיד יצאתי אוחז במחברת מעניינת, או בעיפרון צבעוני ומיוחד ולפעמים בעט נובע — דברים שלילד בן תשע אז היו שקולים לאייפון או מחשב לילד תל אביבי כיום . סבא שלי, עם כל פעילותו הברוכה למען העיר, לא שכח גם את זהותו כחסיד רדזין . הוא היה מארח בביתו את כל רבני הסביבה שביקרו בבילגוריי הסמוכה, המקום בו חי, פעל והשפיע גם הסופר הדגול יצחק בשביס-זינגר מאז ימי בחרותו . שמו של בשביס-זינגר יצא למרחקים אל רחבי כל העולם היהודי וגם מחוצה לו, ולימים זכה בפרס נובל לספרות, והיה לכותב היידיש היחיד שזכה בפרס זה . אגב, אביו היה דיין בעיר ואימו הייתה ילידת בילגוריי . הבית של סבא היה פתוח תמיד, בית ועד לחכמים ומקום שבו כל אורח נטה ללון . סבא לא היה ציוני, אבל חתנו, אבי, היה אוהב ציון, ואף נמנה עם מקימי סניף תנועת הפועל המזרחי במקומנו וברחבי פולין . אחד מחבריו של אבי היה שמואל חיים לנדאו, הוא שח"ל — על שמו אני נקרא — והוא היה אחד מהוגי הדעות והמנהיגים של התנועה הציונית דתית בפולין . הידידות ביניהם נולדה בוורשה, כשאבי למד שם ראיית חשבון . מאוחר יותר יהיה בין מייסדיו של בית הספר העברי, ויפעל להנחלת השפה העברית, גם לנו הילדים, כמובן . בשבתות הוא נהג לדבר עימי עברית . מכאן העברית שהייתה שגורה בפי כבר אז . * * *
|
|