|
|
עמוד:11
שיווי המשקל שמייצג המחיר העכשווי אינו מצב סטטי נתון , אלא תוצר של תהליך , שמישהו היה צריך ליזום אותו , והיה יכול גם שלא ליזום אותו . תהליכים מקבילים ממשיכים ומתחוללים בכל רגע , כאשר יזמים חרוצים מחפשים דרכים חדשות לנצל משאבים קיימים . מנגנוני השוק יודעים להגיע לאיזון כלכלי של שיווי משקל , אך המצב הזה תלוי בפעולתם של היזמים , המרחיבים בכל רגע את גבולות הגזרה של אפשרויות השימוש המגוונות במשאבי העולם . בפרק האחרון של הספר עומד קירזנר על החשיבות שיש לתפקידו של היזם . הוא אינו הקונה ואינו בהכרח היצרן , ולכן במבט שטחי נתפש תפקידו כמיותר . בישראל עדיין אפשר למצוא היום שרידים לחשיבה המפא " יניקית של מייסדי המדינה , שבזו ל " מתווכים " ולא הבינו את תפקידם החיוני במארג הכלכלי . היזמים — אלו שמחפשים דרכים חדשות לנצל משאבים קיימים , לתועלת הצרכנים — תוארו לעתים כטפילים , שגוזרים קופון מעמלם של אחרים . ישראל אינה חריגה כאן : בחברות רבות לא ראו את הפעולות של העברת משאב למקום חדש וניצולו בדרך חדשה כמעללים הראויים לתגמול מיוחד . קירזנר מחה בצדק נגד ההנחה הפשטנית הזאת . חִשבו על מוכר הארטיקים שאתם פוגשים באחד מפיתוליו של נחל ברמת הגולן . רוב הסיכויים שתִקנו ממנו ארטיק או פחית , כי היום חם והארטיק קר . המחיר יהיה כפול או משולש ממחירו של אותו מוצר בתל - אביב , ולכן אחרי שתשלמו למוכר תחזרו לחבריכם ותדברו בגנותו . סביר שגם תכנו אותו בכינוי הישראלי הרווח , " גזלן " ) בהגייה יידישאית - מלעילית ( . כדאי לעצור לרגע ולחשוב האם הכינוי הזה באמת הולם . רמוזה בו ההנחה שמכירת שתייה קלה וחטיפים קרים בנחלי רמת הגולן מביאה למוכרים עושר אגדי ולא הגון . אך דומני שבין המיליארדרים בישראל לא נמצא הרבה מוכרי ארטיקים . למעשה , כמעט אף אחד מבין קוני הארטיקים , המגדפים את חמדנותם של המוכרים , לא ייטוש למחרת את עבודתו הקבועה כדי להצטרף לשורותיהם ; וזאת לאו דווקא בגלל הסתייגויות מוסריות . כולנו יודעים שלמעשה הם עובדים קשה מאוד למען הכנסה לא גבוהה . הקדמה למהדורה העברית | 11
|
|