|
|
עמוד:12
האמת שהספר חושף היא אמת הנוגעת לטבע האדם ולמנגנונים הבסיסיים המניעים בני אדם לפעול ולחדול מלפעול . האמת הזו אינה מתיישנת לעולם , משום שאנו — השחקנים על בימת החברה — נותרים בני אדם ממש כאבותינו לפנינו . ליבתה של האמת הזו — הגם שהיא אינה נוחה לעיכול , ולעתים קרובות היא משהו שהיינו מעדיפים לשכוח — נותרת הדבר המהותי ביותר שהקורא נושא עמו אחרי הספר . לא התיישן אפילו מתקדמים לאחור וכאן טמונה גם הסיבה לכך ש . במישור השטחי של אמת מהותית היא תמיד מהפכנית במעט : מדיניות חברתית , מאריי ניצח . אפילו במישור הרעיוני — מישור השיח — מאריי הציב את התפישה הרציונליסטית שלו על מגרש המשחקים . אך במישור העמוק מכולם , זה של האמת המהותית , עקרונותיו של מאריי עדיין רחוקים מלקנות להם דריסת רגל של ממש . משום כך , הם נותרו מהפכניים ועוכרי שלווה גם היום . ••• עוסק בשינוי שחל במערכת מתקדמים לאחור חלקו הראשון של הרווחה האמריקנית . המערכת שהתבססה עד תחילת שנות השישים התעלמה בדרך כלל מסוגיית העוני , הניחה כי המערכת , במובנה הבסיסי , מתפקדת כהלכה , וראתה בסיוע לעניים לא יותר מהענקת תמיכה לאנשים עובדים שנקלעו לצרה , קידום שילובם במעגל העבודה , או סיוע חירום לאלמנות שנותרו מטופלות בילדים . הפתרון האמיתי לעוני , כך האמינו הכול , טמון בשוויון הזדמנויות — והפתרון לבעיית עוניים של השחורים טמון ב ' עיוורון צבעים ' — ביטול האפליה של שחורים , כך שתינתן גם להם הזדמנות שווה להתקדם ולהיחלץ מעוני . כל זה השתנה כמעט בבת אחת מתחילת שנות השישים , מספר מאריי , ובמיוחד אחרי רצח קנדי וכניסתו של לינדון ג ' ונסון למשרד הסגלגל בבית הלבן . כל התפישות הישנות שבהן אחזה האליטה אורי רדלר 12
|
|