|
|
עמוד:12
ולעצב התנהגות . הניכוס של מערכת סמלים מרכזית — היא הדיאלקט הלשוני — והשגבתה, יצרו את הבסיס לטוטליזציה של האמונה הדתית ולשדרוגה . הפטישיזציה של הטקסט הובילה אפוא לאימפריאליזם של הגוויל באמצעות פרשניו המוסמכים . זו כאמור 'היהדות הביהביוראלית', ששיאה בהופעתה לימים של היהדות הרבנית, אשר שורשיה האופרטיביים נעוצים לא רק במערכות ההסמלה החדישות, שהושקו בבבל לאחר אובדן הריבונות היהודאית, אלא בעיקר במהפכה העזראית . יתר כל כן, הרפורמה הפולחנית של עזרא ונחמיה העלתה עד למאוד את קרנו הכלכלית של בית המקדש בירושלים . זה נעשה למרכז גביה אימפריאלי חשוב ולמוקד של פעילות כלכלית אינטנסיבית, אשר השליטה בו הבטיחה דיווידנדים שמנים, שחולקו בין העילית הכוהנית לבין השלטון לדורותיו . גורמי ההנעה המרכזיים לחתירה לריבונות עגנו בשאיפה של יחידים — משפחה או חמולה על מקורביהן — לשכלל לעצמם מונופול על המתחם המקודש, ולצמצם את הצורך לחלוק במשמניו עם אחרים . שאיפה זו נמשחה לעיתים מזומנות ברטוריקה דתית מצדיקה, אך גורמי ההנעה שעמדו ביסודה היו בעיקרם החתירה לעוצמה פוליטית, שהבטיחה אפוא שליטה על מרכז הגביה המכניס ביותר ביהודה ואולי באיזור כולו . השלב השני בהתגבשות היהדות — שדרוגה לכדי דת הלכה — נראה בעיני כסיף תגובה לעוצמתה המתגברת של הנצרות . הנצרות אינה אפוא רק תולדה של יהדות מטרימה, אלא אחד מאדניה ההיסטוריים המובהקים של דת ההלכה הרבנית . טיעון זה אמנם אינו מוכר לרובו המכריע של קהל הקוראים היודאו-ישראלי, אך יש לו מידה של אחיזה בספרות הלועזית . ברוח זו מבקש המחבר להציע ביאור היסטורי לחתימתם הקנונית של 'כתבי הקודש', להתפתחותה המטאורית של התורה שבע"פ שזכתה תוך שנים ספורות לגרסה קודיפיקטיבית כתובה, למרד בר כוכבא, ולחתימת התלמוד : הסבר הקושר את עיתויים ההיסטורי לשלבי התפתחותה של הנצרות מדת מקומית אזוטרית לכוח פוליטי ותרבותי 'גלובאלי' .
|
|