פתח דבר

עמוד:12

12 ייינַּמַּוִתינַרָּכִותילַרָּכִות בְּסַרְבָנוּתָם שֶׁל עֲנָוִים . בְּאֹזֶן כְּרוּיָה לְקוֹלוֹת הַמִּרְדָּף . הֲלוּמַת דּוּמִיָּה, בְּתִקְוָה שֶׁהָאֵל יַחֲזֹר בּוֹ . שְׁתֵּי בְּנוֹתֵינוּ נֶעֶלְמוּ מֵעֵבֶר לָרֶכֶס . חַשְׁתִּי בְּקִרְבִּי זִקְנָה . רִחוּק . רֵיקוּת נְדוּדִים . תַּרְדֵּמָה . הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר בְּהַנִּיחִי אֶת צְרוֹר חֲפָצַי . הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר בַּחֲרָדָה לְאָן אֶצְעַד . עַל הַשְּׁבִיל הוֹפִיעוּ נְחָשִׁים, עַכְבִישִׁים, עַכְבְּרֵי-שָׂדֶה וְגוֹזְלֵי בַּז . כְּבָר לֹא טוֹבִים וְלֹא רָעִים — פָּשׁוּט כָּל מַה שֶּׁחַי זָחַל וְדִלֵּג בַּמְּהוּמָה הַמְּשֻׁתֶּפֶת . הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר מֵחֲמַת בְּדִידוּת . מִבּוּשָׁה שֶׁאֲנִי נִמְלֶטֶת בִּגְנֵבָה . מֵרָצוֹן לִצְעֹק, לָשׁוּב . רַק אָז, כְּשֶׁרוּחַ קָם, הִתִּיר שְׂעָרִי וְהֵנִיף שִׂמְלָתִי . דִּמִּיתִי שֶׁרוֹאִים זֹאת מֵחוֹמוֹת סְדוֹם וּפוֹרְצִים בִּצְחוֹק רָם, פַּעַם וְעוֹד פַּעַם . הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר בְּזַעַם . לְהַשְׂבִּיעַ עַצְמִי בְּאָבְדָּנָם הַגָּדוֹל . הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר מִכָּל הַסִּבּוֹת שֶׁצֻּיְּנוּ לְעֵיל . הִבַּטְּתִּי שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנִי . זֶה רַק הַסֶּלַע פָּנָה אָחוֹר, נוֹהֵם מִתַּחְתַּי . הַנָּקִיק קָטַע לְפֶתַע אֶת דַּרְכִּי . עַל שְׂפַת הַצּוּק דִּדָּה אוֹגֵר, זָקוּף עַל כַּפּוֹתָיו הַזְּעִירוֹת . שְׁנֵינוּ הִבַּטְנוּ אָז לְאָחוֹר . לֹא, לֹא, אֲנִי רַצְתִּי הָלְאָה, זָחַלְתִּי, נָסַקְתִּי, עַד שֶׁחֲשֵׁכָה צָנְחָה מִשָּׁמַיִם וְעִמָּהּ חָצָץ חַם וְצִפֳּרִים מֵתוֹת . מִקֹצֶר נְשִׁימָה סָבַבְתִּי סְחוֹר-סְחוֹר . אִלּוּ רָאוּנִי, וַדַּאי הָיוּ חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי רוֹקֶדֶת . לֹא מִן הַנִּמְנָע שֶׁעֵינַי הָיוּ פְּקוּחוֹת . 9 אֶפְשָׁר שֶׁנָּפַלְתִּי וּפָנַי אֶל הָעִיר . 9 . י שומתיפסקנ,יםשס"נ,יעמ'י 99 — 100 .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא