פתח דבר — מבטים על מיקומיה של התנועה הרפורמית הישראל

עמוד:9

9 פתח דבר : מבטים על מיקומיה של התנועה הרפורמית בישראל ובין העמים מתפרשׁת באמצעות ניתוח סוציולוגי-תרבותי, ולא בדיון אמוני ורוחני . לטענתו, למרות ההבדלים הסוציולוגיים בין יהדות ישראל לתפוצות, היסוד האוניברסלי שבבסיס החשיבה הליברלית, ושרווח בקרב יהדות צפון אמריקה, עתיד לקבל ביטוי רחב גם במרחב הישראלי . השאלה שרוזנק משאיר פתוחה היא האם תהליך זה עתיד להביא לשינוי בעמדה המסתייגת כלפי התנועה הרפורמית במרחב האתנו-לאומי הישראלי . לעומת המקום המרכזי שמייחס רוזנק ליסוד האוניברסלי באמונה הדתית הליברלית, יהוידע עמיר זוקף תפקיד מרכזי דומה למהפכה שחוללה הציונות בכוננה חברת רוב יהודית ריבונית . לטענתו, מהפכה זאת מחייבת דיון מחדש בנקודות המבט ששירתו את המיעוט היהודי בתפוצות בטרם הקמת המדינה, בפרט בכל הנוגע ליחסים בין היהדות לסביבתה . המשימה העיקרית המוטלת על התנועה הרפורמית הישראלית היא לגבש חלופה תאולוגית שמתמקדת בניגוד העקרוני בין חובותיה וזכויותיה של היהדות כקבוצת רוב ובין אלה של קבוצות המיעוט . הבחנה זאת חייבת לפסול כל תפיסה המדירה ומפלה את קבוצות המיעוט, ובמקום זאת להדגיש את מקומן השווה . עמיר טוען כי חסר דיון ציבורי בנוגע לאופן שבו יש לגבש תפיסה חלופית של הקולקטיב היהודי כך שתתאים למציאות החדשה של רוב יהודי ריבוני . חוסר הצלחתה של התנועה הרפורמית להוביל דיון זה הוא המפתח להבין הן את מקומה השולי בחברה הישראלית והן את הדרך לשינוי במעמד זה . מאמרו של עופר שיף החותם שער זה הוא המשך ישיר לדיון של עמיר באתגר להוביל שיח רחב על המשמעות הדתית המהפכנית של רוב יהודי ריבוני . הטענה המרכזית במאמר היא כי ההנהגה הציונית החילונית בשנות החמישים ראתה את הקמת המדינה כפתרון למה שנתפס בעיניה כסכנה מהותית של קיום יהודי בתפוצה, ובראש ובראשונה סכנת ההשתלבות וההתבוללות בסביבות הרוב הלא-יהודיות . וכך, אף שמנהיגים חילונים, כמו בן-גוריון, סברו שהמציאות החדשה של רוב יהודי ריבוני מחייבת סדר יום יהודי חדש, הם היו שותפים למנהיגים החרדים והאורתודוקסים בראיית מגמות ההשתלבות היהודית בסביבות הרוב הלא-יהודיות של התפוצה כמסוכנות להמשכיות הקיום היהודי . לפי שיף, זיהוי הסכנה שבמגמות ההשתלבות עם הקריאה לכינון סדר יום יהודי חדש שמקדמים הזרמים היהודים הליברליים מסביר את השוליות של התנועה הרפורמית במרחב ישראלי . תפיסה זו משותפת לקשת רחבה של מנהיגים בישראל : חילונים, מסורתים ואורתודוקסים . למרות ההבדלים המהותיים בין המנהיגות האורתודוקסית והחרדית ובין המנהיגות הישראלית החילונית בשנות החמישים בכל הקשור להגדרת הקולקטיב הכלל-יהודי, שררה ביניהן הסכמה בנוגע למחויבותה של ישראל להוביל מאבק כלל-יהודי בסכנות הטמונות במגמות ההשתלבות של יהודי התפוצה . כל המנהיגים הסכימו גם כי יש לתייג בשלילה את התנועות הליברליות שנתפסו כמעודדות השתלבות או לפחות כמי שלא נאבקות בה בנחישות מספקת . כתוצאה מכך נוצר מחנה משותף חילוני - אורתודוקסי שסימן את היהדות הרפורמית כסוג של 'אחר' שמולו מתעצבת תפיסת ה'אנחנו' היהודי הישראלי והכלל-יהודי .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא