|
|
עמוד:13
הדיוקן העקום 13 הדפוס הערבית . במצרים עצמה, שני מיזמים שקדמו ל חא, חא, חא - עיתונו של יעקוב ( ג'יימס ) צנוע ( 1839 ‑ 1912 ) אבּוּ נַטָ'ארַה זַרְקָאא ( "בעל המשקפיים הכחולים", 1877 ‑ 1910 ) , ועיתוניו של סרכיס אל‑ מֻשיר ו מַגַ'לַת סַרְכִּיס - כללו קריקטורות כמרכיב קבוע ומרכזי . בדצמבר 1907 החל לצאת לאור עיתונו של עבד אל‑‑חמיד זכי אל‑ סִיָאסה אל‑ מֻצַוָרַה ( "הפוליטיקה, מאוירת", 1907 ‑ 1913 ) , ולאחר מלחמת העולם הראשונה הצטרפו אל השדה המצרי אל‑ לַטָאאִף אל‑ מֻצַוָרָה ( "אנקדוטות מאוירות", 1915 ‑ 1941 ) של אסכנדר מכאריוס ( 1882 ‑ 1952 ) , אל‑ כַּשְכּוּל אל‑ מֻצַוָר ( "המחברת המאוירת", 1921 ‑ 1934 [ ? ] ) של סלימאן פוזי ו רוּז אל‑ יוּסף ( 1925 ‑ ימינו ) , על שם בעליו של כתב‑‑העת, שחקנית התיאטרון פאטמה ( רוז ) אל‑‑יוסף ( 1897 ‑ 1958 ) . בשנות ה‑‑ 30 יתרחב מעגל כתבי‑‑העת והעיתונים שיפיצו את הקריקטורה במצרים, ויכלול גם כתבי‑‑עת מאוירים ופופולריים, שהיו א‑‑פוליטיים . חלק ניכר מהם היו בבעלותו של בית ההוצאה לאור דאר אל‑‑הלאל, בבעלות משפחת זידאן, שהבולטים 6 אל‑ פֻכָּאהַה מביניהם היו אל‑ מֻצַוָר ( "המאויר", 1924 ‑ ימינו ) , 7 ו אל‑ אִתְ'נַיְן : אל‑ פֻכָּאהַה ( "הבדיחה / ההומור", 1926 ‑ 1934 ) , 8 ואל‑ כַּוַאכִּב ( "השניים : הבדיחה / ההומור והכוכבים", 1934 ‑ 1942 ) . מנקודת מבט רחבה יותר, כתבי‑‑עת סאטיריים שכללו קריקטורות הופיעו לראשונה במרחב העות'מאני ( שמצרים השתייכה אליו באופן רשמי עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ) באיסטנבול, במחצית השנייה של המאה ה‑‑ ,19 ביוזמה של הקהילה 9 בין 1870 ‑ 1877 יצאו לאור באיסטנבול כ‑‑ 20 כתבי‑‑עת הארמנית . סאטיריים - מרביתם היו קצרי מועד, וחדלו לצאת לאור לאחר פרסומו של גיליון אחד בלבד . כתב‑‑העת הסאטירי הראשון שיצא לאור באיסטנבול ואף כלל קריקטורות נקרא האיש הפטפטן 10 כתב‑‑העת הודפס בארמנית . ארבע ( 1852 , Boşboğaz bir adem ) . שנים מאוחר יותר הצטרף כתב‑‑העת הדבורה ( 1874 ‑ 1856 , Meğu ) 11 בשנות ה‑‑ 70 הצטרפו הקהילות לזירה, גם הוא בשפה הארמנית .
|
|