|
|
עמוד:12
12 מסעות ירושלים העובדה שמרבית הכנסיות הנוצריות נותרו לעמוד על תילן, ואילו המוסלמים נטלו לעצמם את השטח החרב של הר הבית והקימו בו את מקומותיהם הקדושים . הם לא ניסו לשנות מן היסוד את אופייה של העיר, ולפי שעה לא ניסו להקים מקומות קדושים לאסלאם במקום המקומות הנוצריים הקיימים . עוד במאה העשירית התלונן 11 הגיאוגרף איש ירושלים אל-מקדסי על מספרם הגדול של הנוצרים בירושלים . בחירת הר הבית כמקום הפולחן המוסלמי העיקרי בירושלים העניקה למוסלמים יוקרה ואף לגיטימציה, שנבעו מעתיקות המקום ומן הקדושה שנודעה לו בימים עברו . הדבר גם חסך מחלוקות ומשברים עם הנוצרים, מרבית אוכלוסייתה של העיר הקדושה . דומה כי למוסלמים היה ברור כי הם כובשיה של עיר קדושה, והם התייחסו אליה בהתאם לכך . זמן מה לאחר הכיבוש בנו המוסלמים מקום תפילה צנוע על הר הבית . תיאורו מובא בידי אדומנן, ששמע עליו מפי עולה הרגל ארקולף : נוסף על כך, במקום המפורסם שבו ניצב פעם בפאר בית המקדש, סמוך לחומה לצד מזרח, יש עתה לסרצנים בית תפילה מרובע, בנוי בגסות מלוחות זקופים וקורות גדולות מעל שרידי חורבות, והם פוקדים אותו . נאמר כי בניין 12 זה יכול להכיל שלושת אלפים איש . קטע קצר זה זכה לפרשנויות רבות וערכו ההיסטורי שנוי לאחרונה במחלוקת . 13 ואולם, גם בלי להכריע בסוגיית מהימנותו, ברור כי המבנה הפשוט הנזכר בו, שעמד אולי בדרום הר הבית, בסביבת מסגד אל-אקצא, לא נועד להאריך ימים . השינוי הגדול בפני העיר חל בתקופת השלטון האומיי, שארך כתשעים שנה ( 661 – 750 ) , תקופת הכיבושים הגדולה ובניית האימפריה המוסלמית, מגבול סין במזרח ועד ספרד במערב . המבנים המפוארים שהוקמו בתקופה זו על הר הבית, תחילה כיפת הסלע ולאחר מכן מסגד אל-אקצא, היו ביטוי חיצוני לשינוי ההיסטורי שחל בעיר . מעתה, נקודת הכובד של העיר לא הייתה עוד בכנסיית הקבר אלא בהר הבית, שייקרא לימים בפי המוסלמים אל-חרם אל-שריף ( המקום המכובד ) , והעיר הוכרה כבעלת חשיבות דתית ופוליטית לאסלאם . מֻעאוִיַה אבּן אבּי סֻפְיאן, מושל סוריה ומייסד השושלת האומיית, שהיה בשנת 661 לח'ליפה, קיבל בירושלים את אמונם של המנהיגים המוסלמים, וכמוהו אף בנו, בשנת 680 . מסורת קדומה מספרת כי 11 אל-מקדסי, הכרת האזורים, עמ’ 152 . 12 אדומנן, א, 1 . 13 ראו סיכום הסוגיה אצל ניס, פרספקטיבות, פרק 3 , עמ’ 33 – 57 . ראו גם הוילנד ווידלר, אדומנן .
|
|