א. על שני מפגשים

עמוד:14

14 שלמה זנד אמנם דמו בכמה מהאספקטים הפוליטיים שלהם, אך היו שונים ומנוגדים לחלוטין מבחינה אידאולוגית וסוציו – כלכלית . ארבעה עשורים מאוחר יותר, כאשר האנטי – טוטליטריזם נעשה לבון – טון בפריז - אופייני למדי כאשר הטוטליטריזם נסוג 9 - נדרש פירה לסורל, "תומכו של כבר מזמן בברית המועצות מוסוליני", מאותה סיבה . מטרתו המוצהרת הייתה לפענח את שורשי הלהט המהפכני הסוחף במאה ה – 20 . היה הגיוני לדעתו לגשר בין הקומוניזם לפשיזם בפרק מיוחד בספר ( שוב, כאשר גם הנאציזם כלול בצורה מרושלת ושערורייתית באחרון ) . סורל תאם גם עתה למשימה . היות שלפי פירה "קיים מסתורין של רוע 10 כדי להבהיר בדינמיקה של האידאות הפוליטיות במאה ה – 02", ולאשש את קיומו של "מסתורין" זה ניתן גם לוותר על אחד הכללים שכל סטודנט בשנה א' לומד לדעת בנוגע להבניית נרטיבים : אין להסתמך על עדויות משניות כאשר המקורות הראשונים סותרים אותן חד משמעית . הרי המתודה המודרנית של המחקר ההיסטורי מבוססת כל כולה על הבחנה אלמנטרית זו . בין ישעיה ברלין לפרנסואה פירה קיימים הבדלים עמוקים בסגנון ובאסטרטגיות ייצוג העבר, אם כי היה משותף להם העניין הגדול שלהם בהיסטוריה אינטלקטואלית כמו גם רגישותם הליברלית . ברם, אף על פי שברלין נטל את סורל מסיבות פוליטיות מוצהרות הוא עיין בו לא מעט וחש במהלך כתיבתו שהמשל האידאולוגי שנטל לא תואם ממש לנמשל הפוליטי שהוסק . מה עוד שבזמן חיבור המסה הוא לא היה יכול עדיין לדעת בוודאות שסורל כלל לא תמך בפשיזם ( רוב ההתייחסות הביקורתיות כלפי מוסוליני נחשפו קצת מאוחר יותר ) . פירה, לעומת זאת, כמעט לא טרח לעיין בסורל, הסתפק בספרות משנית קצרצרה, ומה שנותר חמור בעיניי : בתקופת כתיבתו כבר פורסמו כמעט כל מכתביו של ההוגה המקולל של תחילת המאה ה – 20 . ייתכן שביקורתו של ישעיה ברלין את השמאלנות הצעקנית של

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר