|
|
עמוד:9
הקדמת המחבר 9 לעילא, או אף יראו את הדיון בַּייעוד האונטולוגי, באהבה, בדיאלוג, בתקווה, בענווה ובאהדה כלא יותר מ"קשקשת" ריאקציונרית . אחרים לא יקבלו ( או לא ירצו לקבל ) את גינוּיַי ביחס למצב הדיכוי שמיטיב עם המדכאים . לכן עבודה זו, שאינה מגובשת לגמרי, מיועדת לרדיקלים . ברור לי שנוצרים ומרקסיסטים, אף שהם עשויים לחלוק עליי חלקי או לגמרי, בכל זאת יקראוהָעד תום . אבל קורא שמניח דוגמטית עמדות חתומות, "לא רציונליות", ידחה את הדיאלוג שאני מקווה לפתוח באמצעות ספר זה . הכיתתיות, כשהיא מוזנת על ידי קנאות, מסרסת תמיד . הרדיקליזציה, שניזונה מרוח ביקורתית, יצירתית תמיד . הכיתתיות נוסכת מסתורין וכך היא מנכרת ; הרדיקליזציה היא ביקורתית ולכן, משחררת . הרדיקליזציה כרוכה במחויבות גוברת והולכת למטרה הנבחרת וכך יוצרת מעורבות גוברת והולכת במאמץ לחולל שינוי במציאות אובייקטיבית, מוחשית . הכיתתיות, לעומת זאת, מכיוון שהיא נוסכת מסתורין ואינה רציונלית, הופכת את המציאות ל"מציאות" כוזבת ( שאינה בת-שינוי אפוא ) . הכיתתיות היא מכשול בפני שחרורו של המין האנושי בכל הקשר שבו היא קיימת . לרוע המזל, גרסתה הימנית אינה מזמנת תמיד את תגובת הנגד הטבעית לה : הרדיקליזציה של המהפכן . לעתים תכופות, המהפכנים עצמם נעשים ריאקציונרים כשהם מוֹעדים לְכיתתיות בתהליך התגובה לכיתתיותו של הימין . עם זאת, אסור שאפשרות זו תגרום לרדיקל להיעשות פיון צייתן של האליטות . מעורבותו בתהליך השחרור משמעה שהוא אינו יכול להישאר סביל אל מול אלימותו של המדכא . לעומת זאת, הרדיקל לעולם אינו סובייקטיביסט . מבחינתו, ההיבט הסובייקטיבי קיים רק בזיקה להיבט האובייקטיבי ( כלומר למציאות הממשית, מושא הניתוח ) . באופן זה, הסובייקטיביות והאובייקטיביות חוברות יחדיו ומולידות אחדוּת דיאלקטית שבתורה, מייצרת ידע בסולידריות עם הפעולה ולהפך . האדם הכיתתי, תהא אמונתו אשר תהא, מסונוור על ידי האי- רציונליות . לכן הוא אינו תופס ( או שאינו יכול לתפוס ) את הדינמיקה של המציאות — או שהוא טועה בפרשנותה . ואפילו כשהוא חושב דיאלקטית, הדיאלקטיות שלו "מבויתת" . הכיתתי הימני ( שלפנים
|
|