הקדמה

עמוד:12

זהר מיכאלי 12 אלא במרחב של אנשים המיישבים את העולם וחווים אותו באופנים שונים . לפיכך, דווקא בעידן שבו כל מה שהתרגלנו להישען עליו קרס ‑ מסורת, מוסדות המדינה, השירותים הציבוריים, הקונצנזוס החברתי, שיטת המפלגות, ימין ושמאל כלכלי ‑ ואת מקומם תפס שלטון עריצות הביורוקרטיה שביטל את יחס האזרח לממשלה, הגדולה של ארנדט היא לא בפילוסופיה פוליטית שיטתית, אלא ביכולתה לזהות בין סבך הכוחות במציאות החברתית את הכוחות בעלי ההשפעה שתתמיד לקראת העתיד . ומעל הכול ההבחנה שכניסת אנשים ( במהלך ההיסטוריה ) ככוח למרחב הפוליטי לא הייתה הפרעה שרירותית רגעית, אלא סימנה כיוון של אופי קבוע של ההליך הפוליטי . בהשראת מודל פוליטי יווני עתיק שחודש לאחרונה במהפכה האמריקאית במאה ה‑‑ ,18 ארנדט מביאה איתה רוח רפובליקנית של חופש וממשל עצמי, שבמרכזה פיתוח חשיבה 4 אלא פוליטית שאינה דורשת ידע מוקדם שיש לשנן אותו, 4 . במידה מסוימת רעיונותיה של ארנדט התקבלו בציבור בדומה לאלה של סרן קירקגור, שהיה תיאולוג, פילוסוף, משורר, ובעצם לא התאים לאף אחת מהקופסאות הללו, ולכן לא קראו את חיבוריו . גם אצל ארנדט ישנם מרכיבים היסטוריים, פילוסופיים ותיאולוגיים ‑ אבל היא לא זה ולא זה, ובכל זאת מלמדים אותה בכל מיני מחלקות . למשל, היא מדברת כמו פילוסופית, אבל טוענת שאינה פילוסופית, מכיוון שהפילוסופיה מחפשת את האמת, ולכן אינה מתאימה לפוליטיקה שעוסקת באדם כיצור פועל ( Arendt , " What Remains ? The Language Remains : AConversation with Guenter Gaus ," in : Essays in Understanding 1930 4591‑ , ed . Jerome Kohn , New York , Harcourt Brace , 1994, p . 1 ) . משום ניסיונה לחשוב מחוץ לקופסאות שהוצבו על ידי האקדמיה ומסורת המחשבה הפוליטית ( בפרט על ידי התרבות האקדמית הגרמנית ) והיצירתיות המתלווה אליו, יש הרואים בה "אחת משלהם", ויש שרואים בה כמי שזזה בין שמאל לימין, בין טענות של קומוניסטים וקפיטליסטים כאחד . היא לעולם לא תגיד לשמאלנים או לימנים כל מה שהם היו רוצים לשמוע . זה יכול להיתפס כחולשה,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא