|
|
עמוד:8
8 הקדמה והולכים וכמו נצברים זה על גבי זה, הם תובעים בכל פעם התבוננות מחודשת במה שאנו נושאים עמנו בשובנו אל חיינו, אל בתינו ואל ערינו העומדות על תִלן . בכל פעם משתנה זווית הראייה שבעדה אנו מתבוננים הן בטבח והן בעצמנו כעדים חיים לו ; בכל פעם חייבים אנו לחדד את מבטנו ולהעמיקו, ולא רק כדי שנבין טוב יותר את נסיבות הטבח ואת המעשה הדרוש למניעתו, אלא גם כדי שנפנה מבט נוקב יותר אל תוכנו ונשאל את עצמנו אם המגע הישיר עם ההרג ועם האלימות שגרמה אותו לא הותיר בנו משקע אפל, שהכרח הוא להעלותו אל פני השטח, להגיהו באור מרוכז וחזק, להסיר מעליו כל עמימות ומסתורין . הניסיון ההיסטורי של תקופתנו הוכיח לנו שכמעט לא ייתכן מגע ישיר עם אלימות רצחנית שלא יותיר אחריו משקע שלילי . הרצח ההמוני, כמעשה השלילי, כמאיין האולטימטיבי, משריץ סביבו שלילה ואִיוּן . הוא מתחבר באופן טרגי עם איזו שלילה עמוקה ועקרונית המונחת בתשתית ההוויה האנושית ומזין אותה ברעליו המשכרים . הוא מסוגל להדיח גם את הנפש בעלת הכוונות הטובות ביותר בהיותו מין גילום מוחלט של כוח, ואנו נוטים להזדהות עם כוח, או, כפי שאומר מישל פוקו, "להתאהב בו", אפילו הוא הכוח שפגע בנו בעצמנו או ביקירינו . מעשה ההדחה הזה יכול להתרחש לא רק אצל הקרבן המזדהה עם הרוצח, אלא גם אצל מי שיוצא מן הפגישה עם הכוח ההרסני מלא "חֲמַת מוות, שנאת שאול ומַשטֵמה כבושה", שמן ההכרח הוא לפרוק אותם על ראשו של מישהו, של האויב ) לרבות זקניו, נשיו וילדיו ( , אבל גם לפעמים על הקרבן, שהניח לעצמו להיות קרבן . משום כך הביקור בעיר ההרגה — גם כשהמבקר הוא הקרבן השורד, ואולי בעיקר במקרה כזה — חייב להיעשות מתוך מאמץ עליון של ביקורת עצמית . איש אינו רשאי לומר לעצמו מראש שמשהו מן הרעל המדיח לא חלחל גם לתוכו . אגב, גם הפגישה עם שפה דורסנית, בתנאי שהיא אינה רק כוחנית, אלא גם טעונת כוח מבע ) כלומר במובן זה או אחר היא שפת שירה ( , עלולה להותיר אחריה משקע רעיל הואיל וגם בה קל ואולי גם אי – אפשר שלא "להתאהב" . מעשי רצח המוני, לא פחות ממעשי גאולה וישועה, מעצבים לדורות תודעות של קבוצות ולאומים . התגובות עליהם, בייחוד כשהן נשמעות מפי הנביאים, דובריו רבי ההשראה של השבט, מעצבות את הזהות האֵתית של הקבוצה, שוקעות אל תשתיתה, ומשם הן מכוונות ביודעין ובלא יודעין מעשי יחידים ורבים כאחד . אם התגובות האלה מכילות בתוכן משהו מן השלילה העקרונית שהַפגישה עם הכוח ההרסני מעוררת, הן נעשות למעצבות זהות אתית פגומה . ככל שעוצמת התגובות הללו גדולה יותר וככל שמתרבה השפעתן, כך גדל והולך לא רק הכוח המחנך הגלום בהן, אלא גם הפגם העלול להתגלות בהן . בתרבות העברית – הציונית, המהווה עד היום את בסיס האתוס הלאומי שלנו, אין תגובה על מעשה הרג המוני שזכתה להשפעה כה רבה כיצירתו השירית הגדולה של ביאליק, אשר נכתבה בקיץ תרס"ג ובראשית שנת תרס"ד . אמנם פוגרום קישינוב עצמו, על חמישים הרוגיו ומאות פצועיו, התגמד לחלוטין לעומת מעשי הקטל שבאו מיד לאחריו בפוגרומים ברוסיה לאחר מהפכת הנפל של 1905
|
|