|
|
עמוד:14
14 יהודית, חרדית ודמוקרטית : מדינת ישראל והדמוקרטיה בעיניים חרדיות או האזרחי . בעיני הציבור הרחב החרדיות והחרדים אינם נתפסים כשותפים מלאים באתוס הציוני הקולקטיבי, אלא בעיקר כצופים מן הצד הנהנים מיתרונותיה של מדינת הרווחה הישראלית . הגידול הדרמטי של הקהילה החרדית בעשורים האחרונים, שכיום היא כשמינית מכלל האוכלוסייה, משנה במהירות את פניה של המציאות הישראלית ומציב בפני המדינה והחברה אתגרים מעשיים וערכיים . אמונותיה ואורחות חייה של הקהילה החרדית מובחנים ושונים בבירור מאלו של יתר היהודים הישראלים, ועל כן יש הסבורים שהחומות בין הקהילה החרדית ובין מי שמחוצה לה גבהות . מנגד, בשני העשורים האחרונים מתרחשים גם תהליכים של שילוב חרדיות וחרדים בחברה הכללית, בייחוד במעגלי התעסוקה וההשכלה . מחויבותם הקפדנית של החרדים למערכת ערכים ייחודית להם ויחסם השונה מרוב החברה הישראלית לשורה של ערכי יסוד דמוקרטיים, משפיעה, ובעתיד תשפיע אף יותר, על חיי היום-יום ועל אופיו של המרחב הישראלי . הכתיבה על החברה החרדית, על היחסים בינה ובין החברה הישראלית ועל מידת השתלבותה בה בשלושת העשורים האחרונים ענפה מאוד . ואולם נושא חשוב אחד, העומד במרכזו של מחקר זה, לא זכה למחקר מספק ושיטתי עד כה, והוא יחסם של החרדים למדינת ישראל ולערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית . גם שאלה זו איננה כמובן לוח חלק . בשנים האחרונות ערכו שורה של מכוני מחקר וחוקרים, בכללם המכון הישראלי לדמוקרטיה, סקרים שבחנו מגוון היבטים שנוגעים לערכיהם הלאומיים והאזרחיים של בני הקהילה החרדית . עם זאת, המחקר המובא כאן הוא המעמיק והמקיף ביותר בנושא . כדי להבין היטב את ההווה, נדרש מבט היסטורי אל העבר הקרוב שבו התעצבו יחסי החרדים עם המדינה ועם מוסדותיה . הקהילה החרדית השתקמה לאחר השואה והתבססה על ארבעה אדנים : הראשון הוא היבדלות קפדנית וממושכת מהחברה הכללית בכל תחומי החיים : אזורי המגורים והמרחב הגאוגרפי, אוטונומיה חינוכית שמתוקצבת על ידי המדינה, חיץ תרבותי שבא לידי ביטוי בלבוש, בשפה, במנהגים, בתקשורת ייעודית ועוד, הצבעה פוליטית נפרדת, והתכנסות פנימית-קהילתית ביחסים הקהילתיים ; ההיבט השני הוא הציות להנהגה הרבנית החרדית . רוב הציבור החרדי קיבל עליו ללא עוררין את סמכותם של "גדולי
|
|