|
|
עמוד:8
8 עמנואל מרקס אלבו, אברהם ברכה, ברניקה ופיטר זילברשטיין, סול זיסו, אלי וורדה כהן, משה כהן, לאה לוי, פנינה ונפתלי נאמן ( שהרומנים שלו ודאי קריאים יותר מספרי ) , מרים ויהודה סגל, שלום שרף, שמעון ועמליה פישמן . ששון צמח, שכיהן אז כראש המועצה המקומית, עזר לי בעצה ובמעש . המחקר בגלילה נועד בתחילה לעמוד על תהליכי התערות ( "קליטה" ) של עולים חדשים . מאחר שהחיים בעיירה התנהלו על מי מנוחות, לא הייתה שום סיבה שאחקור את נושא האלימות . אלמלא הזמין אותי מנחם אמיר מהמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית להרצות בכנס שעסק באלימות על הנושא "מהי אלימות מנקודת מבט אנתרופולוגית", לא הייתי שם לב שברשימות השדה שלי הצטבר חומר על עימותים אלימים בין תושבים לפקידים . מרגע שניגשתי לעיבוד החומר הזה העניין שלי בו גדל והלך . כתבתי שורה של מאמרים שהתלכדו בסופו של דבר לספר הזה . ברצוני להודות לכל החברים והקולגות שסייעו לי בגיבוש הרעיונות וקראו טיוטות של הספר, ובייחוד למנחם אמיר, ביל אפשטיין, אליין בולדווין, יוסף בן – אור, יוסף בן – דוד, פול בקסטר, שלמה דשן, מקס גלקמן, דון הנדלמן, דיק וורבנר, דפנה יזרעאלי, אריק כהן, ברוס קפפרר ומשה שוקד . המינוי שלי לעמית סיימון באוניברסיטת מנצ'סטר בשנת 1969 - 1970 אפשר לי לכתוב את הטיוטה הראשונה של הספר ולקבל ביקורת בונה מחברי המחלקה לאנתרופולוגיה חברתית שם . אני מודה לפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב על המענק הנדיב שסייע להוצאת הספר . הספר הזה חב חוב מיוחד לארבעה אנשים : למקס ומרי גלקמן, שהכנסת האורחים הנדיבה והלבבית שלהם למשפחתי נתנה לי את השהות לעבוד ללא טרדות והפרעות . מעבר לכך, הם זיכו אותי בעצות טובות ובביקורת מועילה, שוודאי שיפרו את הספר . לפני מותו בטרם עת באפריל 1975 כתב מקס גלקמן הקדמה לטיוטה מתקדמת של הספר, המובאת כאן כלשונה . ההקדמה מעידה על
|
|