טביעות האצבע של העתיד פתח דבר מאת מיכאל ספרד

עמוד:8

עובד ארכיון 8 שם חבויים מעשי האדם, ולא סתם אדם אלא האדם החזק, המנצח, השולט - הממסד . מעשיו מותירים את אותה קרינה שקרצמן מבקש ללקט . עוצמתו של השלטון יוצרת סכנה של מחיקה מוחלטת, תוך הסתרה של פעולותיו ומניעיהן . המעשה המחתרתי של קרצמן הוא התיעוד שקודם לכך . קרצמן רוצה שהצופים יוכלו לראות “מקומות שהריבון לא רוצה שנראה, מקומות שכבר אינם״ ( עמ׳ 30 ) . מטרה זו בשילוב עם חובתו האתית לפיה “כשהצלם נמצא במקור בתור עד, נופלת עליו החובה להעיד" ( עמ׳ 99 ) , מנסחת את השליחות שלו . וכשהוא מתבקש לתאר כיצד היא מתממשת, הוא מדבר במונחים של מחתרת כי הוא מודע לכך שהבמה שלו ממוקמת בשוליים : “ [ אני ] מסתיר פתקים בעיר, מטמין אותם בכל מיני פינות וסדקים״ ( עמ׳ 32 ) . עבודתו של קרצמן עוברת בהדרגה מהצילום הבודד אל המכלול הצילומי ( הארכיון ) ואל המיפוי ( בסיס הנתונים ) . וכמו שהצילום הבודד שלו שואף להציג את הלא נראה, המיפוי שהוא יוצר מבקש להניח על השכבה הקרטוגרפית הרשמית את השכבה - למעשה השכבות - הבלתי רשמיות, אלו שמספרות סיפור אלטרנטיבי של המקום והזמן . בדרך זו קרצמן מנכיח את מה שהממסד מבקש להשכיח . קרצמן קורא לתהליך זה “מיפוי דמוקרטי״ משום שהוא נעשה על-ידי אזרחים ולא על-ידי השלטון ומכיוון שהמקומות והאתרים שמועלים באמצעותו על המפה נבחרים בהתאם לחשיבות שנקבעת על-ידי מוחלשים . זו פעולה מובהקת של התנגדות, שהרי ביטוי מרכזי למוחלשוּת הוא חוסר היכולת להשפיע על הקביעה מה חשוב . אין מקום שהאוויר והאור בו לא מכילים את תוצרי התדר הפוליטי שקרצמן אוסף, לש ומציג . אבל קשה לחשוב על אטמוספירה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא