|
|
עמוד:8
8 רוזה לוקסמבורג חשבו שהיא רק אקורד פתיחה של עשורי רצח והשמדה . אחרים אחריהם ייחלו שנפילת החומה בברלין תסיים את המאה האכזרית והאידיאולוגית הארורה הזו . אלה גם אלה טעו מאוד . ראו זה ) לא ( פלא, כאז כן עתה ; מלחמות העולם לא תמו ; הן הרי לובשות צורות חדשות ורעות לנגד עינינו מדי יום ; האכזריות של הלוחמים, של כלי המשחית מחוללי הכלכלה והטכנולוגיה, וכמוה הציניות של המדינאים והמנהיגים, לא נרגעות לרגע . וגם המאבק על פניה של חברה אנושית צודקת ומתוקנת נטוש במלא עוזו, כמעט בכל רחבי העולם . לוקסמבורג, כמו נביאה קדמונית, לא צפתה את פרטי פניו של העתיד . היא לא כתבה על הח׳ליפות האסלאמית המסתערת, ולא על הברקזיט . לא על טראמפ ולא על הרשתות החברתיות . ועם זאת החיבור הזה שלה — יוניוס — הוא רלוונטי כתמיד, דווקא משום שהוא מתעלה גבוה והרחק מעל לניואנסים של הפרטים הקטנים ומיטיב לגעת ולנבא את הממדים האנושיים, הבסיסיים וממילא הנצחיים . כבר מהשורה הראשונה של יוניוס מתחילה התנועה בין מה שהיה למה שהווה : ״הטבח ההמוני היה לעניין יומיומי, מעייף וחדגוני, מבלי שהניע את הפתרון צעד אחד קדימה או אחורה . חוכמת המדינה הבורגנית תקועה, לכודה בפח שלה עצמה״ . היא כתבה על הבלקנים, אוסטרו – הונגריה, גרמניה, רוסיה, אנגליה וצרפת . ואנחנו הקוראים לא יכולים שלא לשמוע את גיסות רוסיה, איראן ו"שחקני" המערב מפוררים את סוריה המסכנה, את מצעדי המיליציות ומדינות אירופה משסעים את יוגוסלביה לשעבר, את הכוחות המנוגדים הקורעים את סודאן וצפון אפריקה, את הדי התותחים מפציצים את תימן ואת הפגיעות ההמוניות בחפים מפשע במרחבים שבין עזה לגואנטנמו . בתוך ההמולה העולמית הרועשת והמפחידה הזאת, לכל חברה יש גם המחשבות הפרטיות שלה . גרמניה וצרפת עם גלי ההגירה
|
|