|
|
עמוד:10
מלאכים על גדות הדנובה 10 בו במקום החלטתי שאקדיש זמן ומרץ לחקר הנושא . היכרותי את השפה הונגרית והעובדה שאני קורא בה באופן שוטף עזרה לי מאוד להעמיק את המחקר . מסמכים מקוריים וספרים שיצאו לאור רק בהונגרית היו נגישים לי . מתברר כי הספרות בנושא הזה בהונגריה די רחבה . החלטתי לבקר בבודפשט כדי להתרשם אישית מהאתרים השונים שבהם התרחשו הדברים בפועל . תחילה חשבתי להיעזר במדריכה מקומית המתמחה בנושא, ואף הזמנתי אצלה שני סיורים, אולם היא ביטלה מסיבות אישיות . אז הכנתי את הסיורים בעצמי, הקפדתי על מסלולי הליכה ייעודיים, ושמתי דגש על אתרים יהודיים חשובים שממשלת הונגריה סימנה אותם בשנים האחרונות בשלטי רחוב . תכננתי לבקר בכולם . הרובע השביעי שבו גם נולדתי וגרתי עד לעלייתנו לארץ ב - 1957 מזוהה ביותר עם יהודי בודפשט ומכונה בפי כול "הרובע היהודי" . ברובע זה הוקם הגטו הכללי שכונה "הגטו הגדול" . גרנו ברחוב וֶשֶלֵנִ'י 16 ( Wesselényi utca ) , ששכן במרחק של כמאה מטר מבית הכנסת הגדול, מה שקרוי בית הכנסת דוֹהָאן' ( Dohány Templom ) . לא פחות חשוב ומעניין היה הביקור ברובע ה - VIII של היום, שהיה בשנת 1944 הגטו הבינלאומי, ובו נמצאו "הבתים המוגנים" של השגרירויות הזרות . אחד המוזיאונים החשובים להבנת התקופה הוא "בית הזכוכית" ( Űvegház ) , ששכר הקונסול השוויצרי קרל לוץ . יש בו מוזיאון קטן וחשוב, שלצערי אינו זוכה להדים ולביקורים הראויים לו . בעת ביקורנו שם, אשתי ואני היינו היחידים במקום . מוזיאון אחר, שאינו עוסק רק במאורעות המלחמה, הוא "בית הטרור" . הוא נמצא בדרך אַנדְרָאשִי 60 ( Andrássy út ) ששימש ב - 1944 את מפקדת צלב החץ, המפלגה הנאצית ההונגרית מטילת האימה . בבניין הזה נכלאה ונחקרה באכזריות הצנחנית הישראלית, ילידת בודפשט, חנה סנש . לאחר המלחמה הפך המבנה למפקדה של ארגון לא פחות מטיל אימה, ה - ÁVH וה - ÁVÓ המשטרה החשאית המפחידה של המשטר הקומוניסטי . הביקור האחרון שלי בבודפשט היה בספטמבר 2019 . אשתי ואני נפגשנו עם מנהל מוזיאון השואה . רציתי לשוחח איתו על הצלת היהודים, על המצילים ובכלל על חסידי אומות העולם בהונגריה, ולברר מדוע החלל שהוקדש לחסידי אומות העולם נעלם ומלבד מעט תצלומים ומאגר נתונים במחשב לא נותר דבר בנושא זה במוזיאון . הוא הסביר לי שהמוזיאון מוקדש לקורבנות, לא למצילים, וזו הייתה תערוכה זמנית שאינה מוצגת עוד . לצערי הסיוע שקיבלתי ממנו היה מועט מאוד . התיעוד לגבי מה שקרה בהונגריה בשנים 1944 – 1945 הוא חלקי בלבד . חלק מהשיחות ומהדיונים נעשו בחדרי חדרים, בארבע עיניים, לרוב ללא פרוטוקול או מסמך כתוב . במהלך השנים הראשונות שלאחר סיום המלחמה התבססו מרבית המחקרים על עדויות בעל פה, זיכרונות אישיים ועדויות שניתנו במשפטים של פושעי מלחמה
|
|