|
|
עמוד:11
1111 תאטרון ישראלי יותר, נעשו למחזות כמו מחכים לגודו מאת סמואל בקט, ל קומדיה של טעויות מאת ויליאם שקספיר או ל רוויזור מאת ניקולאי גוגול . בישראל הם הפכו להצגה ישראלית לעתים לא פחות מקלסיקה ישראלית מקורית, כמו הוא הלך בשדות מאת משה שמיר, נמר חברבורות מאת יעקב שבתאי או גורודיש מאת הלל מיטלפונקט . לאחר כשבע הפקות מקצועיות מאז ,1956 הפך גודו הבקטיאני, 3 התאומים של שקספיר ב קומדיה דוגמה אופיינית אחת, לגיבור תרבות ישראלי . של טעויות משחקים משחקי מלחמה ושלום בבימוי עמרי ניצן, בעיר מוּכּרת לכאורה לקהל ישראלי במזרח התיכון, ואילו המפקח הכללי של גוגול בעיבוד אילן חצור פועל, מצחיק ומצליח בעיירת פיתוח ישראלית ומקומית להפליא . תאטרון, להבדיל מדרמה כתובה, הוא אמנות קהילתית מטבעה, במובן הרחב של המונח, ולכן הוא עשוי להחליף צורות דתיות או אחרות של זהות וליכוד חברתיים . החברה היהודית בתפוצה הייתה פעם מלוכדת יחסית אך נטולת תאטרון . לעומת זאת, ישראל כיום היא מדינה שסועה מבחינה פוליטית וחברתית, אך מפיקה הרבה תאטרון . התאטרון העברי נולד מחוץ לארץ ישראל תוך מרידה בהלכה, אך מאז התנחל בארץ הוא התפתח עם הציונות והתמודד עם החלל, הזמן והעלילה העבריים – ישראליים על בימת ההיסטוריה היהודית החדשה בהתגבשותה בארץ . התאטרון העברי המקצועי ( למחצה ) הראשון היה הצלחה מסחררת בקנה מידה עולמי, ופחות ממאה שנים מפרידות בין הדיבוק ( 1922 ) ובין היצע עשיר בכמותו ומפתיע באיכותו של כשישים הצגות תאטרון, יותר מ – % 50 מהן ישראליות – עבריות מקוריות, שניתן לראות בתל אביב בשבוע רגיל, לבד ממופעי תאטרון מחול, הופעות בידור והצגות לילדים . בהיעדר מסורות תאטרון יהודיות ועבריות, ערכו חלוצי התאטרון בארץ אי – אלה סופר – אימפוזיציות של תרבויות תאטרון זרות ( גרמניות, רוסיות ואחרות ) על החלל החדש ועל השפה החדשה . על בימה כלשהי בארץ, כמקום בדיוני ואמיתי בה בעת, קיבלה העברית בהצגות הראשונות "מקום" ואילו המקום, חלל ההצגה, זוכה כביכול לתמלול, לביטוי דיבורי . ב – 1891 הוצגה העברית בראשון לציון בבית המורה יודלביץ, באלגיה הדרמטית של י"ל גורדון על המשורר מיכה יוסף לבנזון ( מיכ"ל ) כדמות אלגורית במיטב מסורת התאטרון העולמי . בארץ קיבלה העברית משמעות רלוונטית ואקטואלית במיוחד . התאטרון העברי גויס למשימות ציוניות מתחילתו . מראשיתו הוא רתם את האמנות לחינוך ולחברה . שנים עברו עד שקרבו זה לזו העיצוב התאטרוני העצמאי מחד גיסא והמגמתיות האידיאולוגית מאידך גיסא על הבימה העברית בישראל . דוגמה מעניינת היא ההצגה בר-גיורא מאת דוד ילין
|
|