|
|
עמוד:12
12 בפתח הדברים שאל אותה : "רוצה קפה ? " ואף הכין והגיש לה, כדי שתוכל להמשיך לקרוא בנחת . "איך הרגשת ? " שאלתי . "נפלא," ענה, "ראיתי שהם שמחים ושמחתי אתם . אף פעם לא הרגשתי ככה . תמיד חיכיתי שיעשו בשבילי, ועוד הייתי מתלונן . הכול היה לי מובן מאליו, לא ידעתי לאהוב . לא קל לאשתי לתלות כביסה . הידיים שלה לא ארוכות כמו שלי . אף פעם לא ראיתי את זה . כשתליתי, הבנתי . מעכשיו זה יהיה רק עליי . " כעבור כמה שבועות נוספים, כשהתחיל להיות מעורב גם בחינוך הילדים, סיפרה לו רעייתו שאצל הבן הצעיר יש קצת ירידה בלימודים בזמן האחרון, כנראה בגלל המתח שהיה ביניהם ובבית . "הוא צריך יותר גבולות, גם ממך," אמרה לו . "גבולות ? " הגיב איציק, "אהבה, זה מה שהוא צריך, ועד עכשיו לא ידעתי לתת לו . עכשיו ניתן ונראה מה יקרה . " פשוט ככל שנשמע, הפשטות הזו עובדת, עם מאבקים עצמיים ואתגרים שפוגשים בדרך . * דרך-החסד התפתחה באופן ספונטני וטבעי מתוך המפגשים שהיו לי עם מקורות שונים . קודם כול, הניסיון שלי כאדם . אנחנו הרי המקור העיקרי לידע הפרטי שלנו . דרך-החסד משקפת את המסעות שערכתי עם ואל עצמי, את הטעויות, את הצמיחה מהן ואת הלמידה . מסעות שהרקע להם היה נוף מתחלף בעולם ומפגשים עם אנשים רבים במערב ובמזרח, והשילובים ביניהם . לכל אורך הדרך אציע להתנסות במה שיוצג כאן, לבדוק אותו בחיים ולראות איך הידע של הדרך מתחבר לניסיון הכולל, לידע, לחוכמה ולאינטואיציה שצברנו במהלך החיים ומתוכם . לאחר בדיקות רבות ומגוון של ניסיונות והתנסויות, מצאתי דרך חיים מכוונת לרוח שנראתה לי מיוחדת בישירות שלה, שהתאימה לכמיהה שהיתה לי . דרך שהראתה אפשרות "לחיות את הרוח" תוך כדי חיים רגילים, בלי להתפשר אפילו במעט עם מה שהציעה ושהאמנתי בו . גם כשאני התפתיתי להתפשר, בחולשה אנושית מוכרת — הדרך נשארה יציבה בלי
|
|