|
|
עמוד:12
מ ב ו א 12 מסכת נדרים הנדר במקרא הנדר במקרא איננו מעניינו של חיבור זה העוסק בתקופה התנאית . הוא עניין לחוקרי מקרא העוסקים בו כל אחד מנקודת מבטו, ובהתאם להנחות המוקדמות של כל חוקר . ענייננו הוא רק בשאלה אחת, מה עשוי לומד התנ"ך כפשוטו להבין מהמורשת המקראית . עבור חכמים כל חלקי התורה קדושים, הכתוב בתורה קדוש ומחייב יותר, אך גם דברי הנביאים ומזמורי תהילים הם קדושים . הנדר המתואר במקרא הוא עבורם תשתית רעיונית מחייבת . על כן יש להבין כיצד הבינו הם את הנדר כפשוטו, אילו משמעויות נוספות או שונות הם החדירו למונח זה, מה הם חידשו, וממה הם התעלמו . שתי פרשיות מוקדשות לנדר במקרא . הפרשה הארוכה יותר היא בבמדבר פרק ל ועיסוקה המרכזי הוא בנדר האישה, בנעוריה בבית אביה, בבית בעלה וכשהיא עצמאית . הפרשה מתרכזת בהפרת הנדרים . ההיגד המרכזי שם הוא "לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה" . הפרשה השנייה, בדברים כג, כוללת שני פסוקים בלבד, אך הם מכילים יותר מידע על הנדר : "כי תדר נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו ה' אלהיך מעמך והיה בך חטא . וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא" ( פס' כב - כג ) . ממכלול הפסוקים ברור שהנדר אינו חובה וההימנעות ממנו אינה חטא, אך מי שנדר חייב לשלמו, ובמהירות . לא נאמר מהו הנדר, אך אפשר להבין שהכוונה לנדר קרבן, ולכן מי שדורש אותו הוא ריבון העולמים עצמו, שכן לו הנדר נועד . ברם, אפשר גם שהנדר יהיה על כל נושא אחר . הנדר גם כולל אפשרות של "אשר אסרה על נפשה" ( במדבר ל', ו - ט ועוד ) , כלומר נדר שלא תעשה משהו, ומוזכרת לשון שבועה, לשון נדר ולשון איסר, ומשתמע 1 שכולן מחייבות ואין ביניהן הבדל ממשי . עד כאן המשתמע מהפרשות המרכזיות, בתורה, העוסקות בנדרים בצורת הלכות או חובות . אבל הנדר נזכר ועולה מפסוקים רבים בהקשרים פחות "הלכתיים" ויותר דתיים או חברתיים . הנדרים נזכרים עשרות פעמים בתנ"ך בהקשרים שונים . הם אינם מוגבלים לעם היהודי, גם עובדי אלילים נודרים, בעיקר למקדשיהם ( ישעיהו י"ט, כא ; ירמיהו מ"ד, כה ; יונה א', טז ועוד ) . גם יעקב נדר נדר עוד הרבה לפני קבלת התורה ( בראשית כ"ח, כ ) . ואכן, הנדרים מקובלים בכל התרבויות ובכל הדתות . ודאי היו הבדלים בין הדתות השונות, אך הרעיון 1 במקורות נזכרים מספר הבדלים טכניים בין השימוש בלשון נדר לבין השימוש בלשון שבועה . כגון "הרי הוא קרבן, הרי הוא לקרבן, הרי הוא כקרבן, מותר . הרי הוא שבועה, הרי הוא לשבועה, הרי הוא בשבועה, אסור . זה חומר בשבועות מבנדרים ( ירושלמי פ"ב ה"ב, לז ע"ב . ראו להלן פירושנו לפ"ב מ"ב ) .
|
|