|
|
עמוד:50
/ מבט מל"מ / גיליון 84 / אוגוסט 2019 50 ג'ים אנגלטון ועמוס מנור - מערכת שיתוף הפעולה והיחסים האישיים / ד"ר יאיר שפיגל המשך מעמוד קודם אבל מי שחשב שבמדינת ישראל דברים כאלה יכולים להישאר לאורך זמן תחת מעטה סודיות, טעה כנראה, ומי שמעמיד אותנו על כך הוא אדם בשם משה סנה, אז חבר כנסת מטעם מפ"ם . בדיון בוועדה פנימית של מפ"ם, באוקטובר 1952 , פחות משנה לאחר שהמבצע הזה התחיל, אמר סנה כך : "קוראים לשירות הביטחון עולים מרומניה, ומקבלים פרטים מהם, בשאלון מוכן, בעניינים צבאיים וכלכליים . זה למכירה לאמריקאים . חברינו בוועדת החוץ והביטחון הזהירו על זה, הממשלה התחמקה" . זהו תיאור עובדתי קצר אבל מדויק מאוד של מה שנעשה והיה ידוע כנראה ללא מעטים . הנקודות הנוספות בהסכם הזה נחלקות בין דברים שנועדו לביצוע בטווח הקצר או המיידי לבין אלו שנועדו לטווח זמן ארוך יותר, אבל לא כחזון אחרית הימים, אלא בעתיד הקרוב . האמריקאים היו מתורגלים כמובן במודיעין והגדירו את התחומים, השיטות וצינורות ההעברה . הישראלים, לעומת זאת, היו מעוניינים מאוד בציוד משרדי, בנייר העתקה ( קופי ) , בניירות צילום ובסרטי צילום – דברים שהיו קשים להשגה במדינת ישראל באותם ימים, והיו נחוצים למבצע . לטווח הארוך יותר היו לשני הצדדים מטרות נוספות, שבהן אגע בהמשך . הידידות מתפתחת לרומן . . . את "התיק" הישראלי, כפי שנאמר כאן, קיבל לידיו ג'יימס אנגלטון בניגוד לפרקטיקה המקובלת : לא הדסק הגיאוגרפי ב - CIA , אלא הממונה על הריגול הנגדי, וגם הסיבות לכך צוינו כאן : ישראל של אז, בעיני ארצות - הברית, היא מדינה "ורודה" . אומנם המפלגה השלטת בה היא פחות או יותר מפלגה סוציאל - דמוקרטית, והיחס שלה לעימות בין מזרח ומערב הוא יחס זהיר, והיא נמנעת מהזדהות בצורה גורפת עם צד משני הצדדים הללו, אבל משמאל לה ניצבת מפ"ם, מפלגה שיש לה נטיות פרו - סובייטיות מובהקות, והלאה משמאל עומדת מפלגה קומוניסטית, חוקית, לגיטימית, מיוצגת בכנסת . והיה גם מי שניסה לגשר בין שתי המפלגות השמאליות – משה סנה, אותו הזכרנו, ולצידו נוספים . נוסף על מפלגות השמאל היתה הסתדרות העובדים הכללית, ארגון עובדים סוציאליסטי חזק מאוד, והיו התנועות הקיבוציות והקיבוצים, שלהם אחיזה בפוליטיקה, בכלכלה, בצבא . לאמריקאים כל אלו מהווים אז מקור לדאגה . מעל הכול, מדינת ישראל היא מדינה קולטת עלייה – והעלייה היא המונית : מדינת ישראל, תוך שנים ספורות, מכפילה ומשלשת את האוכלוסייה שלה בעולים חדשים . חלקם מגיעים מעבר למסך הברזל . מבחינת האמריקאים יש פה פוטנציאל מודיעיני שעדיין טעון הוכחה, אבל יש פה גם סיכון ביטחוני לא מבוטל . בין העולים הרבים ישנם, קרוב לוודאי, כאלו שהוחדרו על ידי גורמים מודיעיניים שמעבר למסך הברזל . ויותר מזה : חלקם מיועדים להישלח לישראל כאל תחנת ביניים, וממנה הם אמורים להמשיך בדרכם למדינות אחרות במערב ולגרום נזק שם . זה מקור לדאגה גדולה מאוד, ואלו כנראה חלק מהגורמים שהניעו להפקיד את "התיק" הישראלי בידי ג'יימס אנגלטון . ההסכם המודיעיני נחתם, המידע מתחיל לזרום, אבל ג'יימס אנגלטון אינו שקט . באפריל 1952 הוא מגיע לביקור ראשון בישראל, ויש לו דרישה מוקדמת : הוא מבקש שעמוס מנור, אז ראש האגף לזרים בשירות הביטחון הכללי ( תוך שנה הוא קודם מראש מחלקה לראש אגף ) , יקבל את פניו בישראל . עמוס מנור היה אז בשליחות מודיעינית מחוץ לגבולות המדינה – וחזר ארצה, כפי שדרש אנגלטון . מטרתו של ג'יימס אנגלטון בפגישתם תוארה לימים על ידי מנור בזו הלשון : "הוא, אנגלטון, השתכן במלון 'השרון' בהרצליה שהיה אז המלון היחיד בעל חמישה כוכבים, אבל את רוב הזמן הוא עשה בדירה הקטנה שלי, שני חדרים ברחוב פינסקר בתל אביב . מתוך שבעה ימים, ארבעה ימים הוא היה אצלי . הוא היה מגיע ב - 11 בלילה ונשאר עד 4 בבוקר, ואז הייתי מסיע אותו בחזרה למלון . לימים הוא סיפר לי מדוע באמת הוא בא לארץ . הוא הבין מטדי קולק שהמבצע, שנקרא 'מבצע בלזם', מתנהל על ידי, עולה חדש מרומניה, והוא נחרד מכך . הוא בא בעצם לבדוק אותי . בסוף הביקור הרגשתי שהוא מתרשם חיובית . הוא נורא חשש שמחצית מעובדי השירות הם סוכנים סובייטים . יצא מכאן עם רושם שהוא מצא כאן אנשים מוכשרים, מסורים, בעלי מוטיבציה בלתי רגילה" . תיאום ציפיות לקוי . . . בתמונה האידילית הזאת הייתה נקודה אחת שלא הייתה סגורה לחלוטין והיא נפתרה מאוחר יותר, כשהגיע זמן מימושם של הסעיפים האחרים בהסכם . מבחינת הישראלים, הסעיף הבא שעמד על סדר היום היה קורס מודיעין לאנשי המודיעין הישראלי בארצות - הברית . הנושא הזה היה מעוגן בהסכם, אבל שם דובר על שלושה קורסים נפרדים לשלושה אנשי מודיעין בעלי מקצועות שונים : מבצעים, חקירות ועזרים טכניים . עמוס מנור, באמצעות השיח שלו עם ג'יימס אנגלטון, הצליח להרחיב זאת לשישה אנשים שקיבלו קורס משותף . הקורס הזה התנהל בספטמבר 1952 בארצות - הברית, ונפתח ברגל שמאל . היום היינו אומרים "תיאום ציפיות לקוי" : הצדדים בשותפות הזאת לא ראו את הקורס עין בעין . זעקתם של החניכים, שלא שבעו נחת מרמת ההדרכה ומהיחס הכללי אליהם כאל חניכים ממדינה מתפתחת, הגיעה אל מנור בישראל . הוא ואשתו קיבלו מג'יימס אנגלטון שני כרטיסי טיסה ויצאו לארצות - הברית . עמוס מנור, בשלב ראשון, כיבה את השרפה בקורס, יישר את ההדורים, דאג שלתוכנית הקורס ייכנסו נושאים יותר רלוונטיים, ושיפר את התוצאה הסופית במידה רבה מאוד . אבל גם לג'יימס אנגלטון היה אינטרס : הוא עדיין ביקש לסגור את הפינה החסרה מביקורו בישראל . מה ששמע ומה שהתרשם מעמוס מנור עד אז לא הספיק לו . הוא המשיך לתחקר, בארצות - הברית, את עמוס וציפורה מנור, ביחד ולחוד, עד שנחה דעתו, עד שהוציא מפיו את המשפט : "אדם פתוח ומוחצן כמוך לא יכול לנהל חיים כפולים" . ומכאן והלאה התפתחה ידידות גדולה בין השניים . ג'יימס אנגלטון, ויקיפדיה
|
|