|
|
עמוד:12
12 דנה אולמרט משנות התשעים ואילך מתבקש במיוחד לנוכח התפקיד ההיסטורי שהיה לספרות העברית לדורותיה בהכשרת התודעה הלאומית , בהגשמת שאיפותיה של האידיאולוגיה הציונית ובשימור ריבונותה לאחר הקמת המדינה . אחד מביטוייה של מחויבות זו הוא התפקיד המרכזי שניתן בספרות במשך עשרות שנים לדמויות של לוחמים וחיילים : קרביים , ג ' ובניקים , חיים , פצועים ומתים ; בצבאות אירופה , בפלמ " ח , בבריגדה , במחתרות ובצה " ל . ביצירותיו של אביגדור המאירי תוארו חיילים יהודים במלחמת העולם הראשונה . סיפוריהם של משה סמילנסקי ויוסף לואידור שרטטו את דמויותיהם של הנערים הגיבורים בארץ ישראל בתקופת העלייה השנייה . סופרי " דור בארץ ", ובהם משה שמיר , ס . יזהר , יגאל מוסינזון , מרדכי טביב ואהרון מגד , תיארו את לוחמי הפלמ " ח ואת חיילי צבא ההגנה לישראל במלחמת 84' . חיילים קרביים הופיעו גם ביצירות סופרי " דור המדינה " בשנות השישים . המתח בין לוחמים לבין חיילי שירותים עולה לראשונה בסיפור " מנזר השתקנים " ) 1976 ( מאת עמוס עוז . בחיילים לא קרביים עוסקים גם רומנים מאוחרים יותר כמו התגנבות יחידים ) 1985 ( מאת יהושע קנז , עת הזמיר ) 1987 ( מאת חיים באר , עם , מאכל מלכים ) 1993 ( מאת יצחק לאור וחדר ) 1999 ( מאת יובל שמעוני . בשנות התשעים חוזר ומופיע החייל הקרבי בספרי הביכורים של עוזי וייל ) 1991 ( , אתגר קרת ) 1992 ( וגדי טאוב ) 1992 ( . אם כן , נראה כי הספרות העברית , ובייחוד זו הישראלית , מרבה לעסוק בחיילים . כיצד אפוא ניתן להסביר את העובדה שעד שנות התשעים של המאה העשרים מופיעים תיאורים כה מעטים וקלושים של אימהות לאותם לוחמים והן מוזכרות , אם בכלל , רק בשולי היצירות ? התשובה טמונה , לפחות בחלקה , בחלוקות התפקידים המגדריות שהתקיימו בתשתית הסדר הלאומי היהודי והישראלי בימי המאבק על הקמת המדינה ולאחריו . הדיון בפרץ היצירות על אימהות לחיילים משנות התשעים ואילך מצביע על כך שמתוך סבך הציוויים , האיסורים והאיומים שהפנתה האידיאולוגיה הלאומית כלפי אימהות , בולטת במיוחד זיקת התנאי בין שפיותה של האם לבין שיתוף הפעולה המלא שלה עם הסדר הלאומי בהתייחס לשאלת גיוסו של הבן . האיום המופנה כלפי רבות מן האימהות , במרומז או בגלוי , רותם טיעונים מגדריים לגילויי פטריוטיות . מתוכו עולה כי אם אימהות יתנגדו או יפריעו למהלך הטבעי לכאורה של הכשרת בניהן ללוחמים , ולכן גם לגברים תקינים , הן יסומנו כלא שפויות , כאימהות לא ראויות , כלא יציבות וכפגומות במהותן . לאיום זה נספחת לעיתים אזהרה גם מפני פגיעה בשפיותו של הבן במקרה שבו האֵם תעז לחרוג ממרחב הפעולה הצר המוקצה לה . כל ניסיון של האימהות המתוארות בספרות לחרוג ממקומן בסדר הלאומי , להתקומם נגדו ולמרוד בו , כרוך בהכרח בהתמודדות עם האיום על תפקודן כאימהות ראויות וכנשים שפויות ונורמטיביות .
|
|