|
|
עמוד:7
מבוא : ההיסטוריון והתמונה הנעה לפני כמאה שנה הצטרף סוג חדש של מקורות ושיח אל מערך התעודות והפרשנויות המסורתי העומדים לרשות ההיסטוריון : התמונה הנעה , קינמטוגרף או סינמה בלעז . ניתן לומר , כי ההיסטוריה של המאה העשרים שונה מבחינות רבות מן ההיסטוריה שקדמה לה לאו דווקא בתכניה ובאירועיה , אלא בדרך רישומה ושימורה - זאת המאה שהתמונה הנעה והמדברת טבעה בה את חותם התיעוד ההיסטורי . בחלוף המאה העשרים , ועל םיפו של האלף השלישי לספירה , מצאו איפוא החברה ההיסטורית הישראלית ומרכז זלמן שזר לנכון לארגן כנם בנושא ההיסטוריה בקולנוע והקולנוע בהיסטוריה , שפירותיו הכתובים מובאים בכרך שלהלן . נמעניו של כרך זה הם חוקרים , מורים וצרכני היסטוריה באשר הם , אנשים שהכשרתם בתחום ההיסטוריה , היצירה הקולנועית וההיסטוריה של הקולנוע , או בשאר מדעי החברה והרוח הרלבנטיים . בהתחשב בכך , שהדיסציפלינה ההיסטורית בצורתה המודרנית היא ילידת המאה ה , 19 אירעה מהפכת המקורות שבתמונה הנעה סמוך למדי לקו ההתחלה של קיומה המקצועי ו ' המדעי . ' לכאורה אמורה הייתה עובדה זו להקל על צירופה של התמונה הנעה לבית היוצר של ההיסטוריון , אך על התקבלותה של מהפכה זו בקרב גילדת ההיסטוריונים הקשתה מסורת ארוכה יותר , מסורת הכתיבה והסיפור של ההיסטוריה מדורות רבים , שסבבה סביב המלה המדוברת ובעיקר סביב המלה הכתובה . גם באותם נושאים ומקומות שהצטרפו בהם מקורות לא כתובים - התמונה , הפסל , המונומנט - אל אוצרות ההיסטוריון , לא הייתה הקפיצה אל התמונה הנעה כמסמך היסטורי עניין שגור ומובן מאליו . ניתן לומר כי במאה הראשונה של הקולנוע , או לפחות בחלקה הגדול , לא התייחסו רוב ההיסטוריונים אל הקולנוע ברצינות הראויה . סרט קולנוע לא התקבל , לא כעדות היסטורית , ולא כמסמך המעיד על רוחה ( Zeitgeist ) של תקופה . זוהי עובדה מפתיעה , בהתחשב בעובדה שהקולנוע לא נמנע משחר קיומו מעיסוק בנושאים היסטוריים . הנה כי כן , רק ברבע האחרון מתוך מאת השנים שבה אנו עוסקים , הפך העיסוק בתמונה הנעה לנחלתו הלגיטימית של ההיסטוריון המקצועי מצד אחד ושל צרכן המוצר ההיסטורי מצד שני . ההשהיה הארוכה לא נבעה אך ורק מסיבות הקשורות במסורת הכתיבה והפרשנות ההיסטורית , אלא גם מסיבות טכניות גרידא . ההיסטוריון המקצועי וקורא ספרי ההיסטוריה שבוי בידי המילה הכתובה , הספרייה והארכיון המסורתי . קריאה
|
|