|
|
עמוד:10
והשתמשה בחומר מקורי מגוון הכתוב בשפות רבות . פרקי הספר שעוסקים בכינרת כמודל יישובי ראשון , בקורסים לבישול , בהוסטל לנערות , במשקי הפועלות ובהישגה החשוב ביותר של מיזל - בית הספר החקלאי לבנות בנהלל , מציגים תהליך מפותל של "חיפוש וטעייה " בדרך ליצירת דור של חקלאיות עבריות . המחברת גם חושפת את היחס הדו-ערכי של המוסדות המיישבים למפעלי ההכשרה האלה . מצד אחד , תמיכתה המלאה בהם של הסתדרות הפועלים וההנהלה הציונית , ומן הצד האחר , הימנעותם מלהגיש להם את התמיכה הכלכלית הנאותה . כך , המוסדות שנועדו לפתור את שאלת האיכרה והפועלת קמו ועלו בזכות תמיכת ארגוני הנשים היהודיות-ציוניות בעולם . דיר אסתר כרמל-חכים עוסקת לא רק ב " מילוי חורים " בידיעת העבר ההיסטורי הארץ-ישראלי שלנו , אלא מבהירה גם כיצד צלח המהפך הציוני של המעבר מהעיר אל הכפר . הרי לא ניתן להבין את מקומה יוצא הדופן של ההתיישבות החקלאית במפעל הציוני ללא הבנת השתלבותן של הנשים במפעל . מתברר כי החברה החלוצית הבינה היטב כי המפעל הציוני לא ייכון ללא קידומן של החלוצות , ואולם היא מאנה לתקצב את מפעלי הנשים כפי שתקצבה את מפעלי הגברים . בו בזמן כיבדו החלוצות את הממסד הגברי ולא גינוהו על הפלייתן לרעה . הן גיבשו אסטרטגיה שאפשרה להן לקדם את עצמן באמצעות הון שתרמו עבורן נשים ברחבי העולם היהודי . מפעלי הנשים אף הבטיחו את תדמיתה הנשית החדשה של האישה העברייה : צעירה שזופה העובדת בשדה , אך גם אישה שעובדת בענפים חקלאיים במשק הביתי ונשענת על מקורות כספיים שסיפקו להם נשים . החזון שהדריך את חנה מיזל ואת תלמידותיה הוא אותו חזון שמפעם בלבה של המחברת ואשר הצמיח את הספר . אסתר כרמלחכים מבקשת להביא לידיעתנו את אמונתן הציונית של המייסדות ולקבע את מקומן רב החשיבות של הנשים במפעל הציוני . בלעדיהן הסיפר הציוני אינו יכול להיות שלם . פרופ ' מרגלית שילה המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה אוניברסיטת בר-אילן
|
|