|
|
עמוד:11
מניעה שהשליח יהיה עד . לעומתו סוברים דבי ר' שילא , לפי פירוש הסוגיה , ש"כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו — הוה ליה בגופיה , " כלומר כמותו ממש , ולפיכך אין שליח יכול להיעשות עד , כפי שכל אדם אינו יכול להיות עד על מעשה עצמו . בעניין שלפנינו , הסוגיה עצמה כוללת הכרעה בין הדעות החלוקות — "והלכתא שליח נעשה עד" — כדעת רב ובניגוד לדעת דבי ר' שילא , ולפי זה יש להסיק כי תורת הזיהוי , שבה החזיקו דבי ר' שילא , נדחתה . ואולם , למרות פסיקת הסוגיה כאן , תורת הזיהוי קיימת ועומדת בהלכה , והיא מופיעה אצל רבים מן הפוסקים הראשונים המבטאים ( ב ) הודאת בעל דין הכלל הידוע "הודאת בעל דין כמאה עדים" שייך , לפי פשוטו , לדיני הראיות . לאמור , הודאת בעל דין היא ראיה המוכיחה "כמאה עדים" את העובדות האמורות בה . ואולם , במשפט העברי מצאנו גם שיטה אחרת ביחס לגדרו ומהותו של כלל זה . לפי שיטה זו , אין ההודאה בבחינת ראיה על זכות הנושה הקיימת מכבר , אלא ההודאה עצמה יוצרת זכות חדשה , או , בהתאם , חיוב חדש . 7 גישה זו עולה מפירושו של הרשב"ם למעשה הבא במסכת בבא בתרא : קריביה דרב אידי בר אבין שכיב ושבק דיקלא . רב אירי בר אבין אמר אנא קריבנא טפי , וההוא גברא אמר אנא קריבנא טפי . לסוף אודי ליה דאיהו קריב טפי . אוקמה רב חסדא בידיה . אמר ליה : ליהדר לי פירי דאכל מההוא יומא עד השתא ! אמר . זה הוא שאומרים עליו אדם גדול הוא !? אמאן קא סמיך מר — אהאי , הא קאמר דאנא מקרבנא טפי ! אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא — כיון דאודי אודי ! מה פשר דעתו של רב חסדא , ומדוע לא קיבל את תביעת רב אידי להשבת דמי הפירות שנאכלו שלא כדין ? הרשב"ם מפרש את דברי רב חסדא "אמאן קא סמיך מר — אהאי : " אהודאת פיו שמודה עכשיו שאתה קרוב יותר , והא איהו הוא דאמר עד השתא אנא קריבנא טפי , ואכל פירות בדין כל דאלים גבר , וזה שמודה עכשיו הרי הוא כנותן לך את האילן מדעתו אף על פי שלא זכית בו מן הדין . לפי פירוש הרשב"ם ברור כי בפיקציה משפטית אנו עוסקים , שכן ברי שאין כוונת המודה עצמו להתחייב עכשיו התחייבות חדשה , או להקנות , שהרי באותו מקרה שבתלמוד המדובר בהודאת הקרוב שרב אידי קרוב יותר וזכאי לירושה , ובוודאי כוונתו על זכות 6 לדוגמה . שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן , סי' מד . הרשב '' א דן בשאלה האם שליח שנשלח למכור נכס של השולח יכול לקנות את הנכס לעצמו ? תשובתו היא בשלילה , והנימוק : "לפי שהוא נעשה שליח להקנות הקרקע ללוקח , אבל לעצמו אינו יכול לזכותו ולהקנותו דאין אדם מקנה לעצמו . '' לדוגמה זו ולדוגמאות נוספות ראו כספרי , פרקי שליחות במשפט העברי , ירושלים תשנ"ט , פרק ראשון . 7 בבא בתרא לג . א"ע
|
|