התרגומים כאבני בניין בספרות הארמית של ימי הביניים

אברהם טל דרך העולם היא , שמכל ביטוי ספרותי משתקף נוף התרבות שהפיקה אותו . אין טקסט עצמאי לחלוטין , מנותק ממה שנוצר לפניו , ואין יוצר פטור מלשאת את רושמי "הזיכרון הקולקטיבי" של הביטוי , את סימני המורשת המשותפת של בני אומתו או עדתו המשוקעת בלשונו . הרקע התרבותי של היצירה פועל בה לא רק בתכנים , אלא גם באמצעים שהתכנים מובעים בהם . וכך כל טקסט הוא כמין כתיבה מחדש של טקסט אחר , ואף של טקסטים אחרים , המסורים בין בכתב ובין בעל פה , והם הפועלים בין במרומז ובין במפורש . הם פועלים בדרגות שונות של התערבות ביצירה החדשה ובעצמת גילוי שונה ממקום למקום . פעמים ניתן לראות על פני השטח את רושם הירושה של הדורות במוצר החדש ; פעמים הוא סמוי מן העין ונרמז בעקיפי עקיפין ; פעמים הוא ארוג ביצירה החדשה בלא סימן היכר מובהק , כמין מעשה קולד שהמחבר גזר ממורשתו והרכיב למסכת החדשה שהוציא מתחת ידו . ואולם אין לראות בזה מעשה גרוטסקי של חיקוי או הטלאה סרת טעם . אדרבה , זהו תהליך יצירתי , שבו טקסט ישן מתפתח ביצירה החדשה ומעלה אסוציאציות חדשות , הכול לפי הכוח הרוחני של המרכיב אותו בתוך חיבורו ונכונותו הנפשית של הקורא לפענח...  אל הספר
מוסד ביאליק